עוד נאמר שם כי מקום בו שילם אחד מבני הזוג, יותר מבן הזוג האחר לשם מימון רכישת הדירה, הרי שמדובר במתנה שהושלמה עם רישום הזכויות על שם בני הזוג שווה בשווה. לשון אחר, ההפרש בהשקעה, מהווה מתנה שהושלמה. עוד נאמר שם כי נוכח הרישום, אין לעקוב אחר מקור הכספים שאותם השקיע כל אחד מבני הזוג ברכישת הנכס. בר"ע על פסה"ד נדחתה, ראו בע"מ 4480/14 פלונית נ' פלוני, [נבו] מיום 30.7.14. בית המשפט שם, כבוד השופט ג'יוסי, הפנה להלכת דקר - ע"א 66/88 תמר דקר נ' פליקס דקר, מג(1) 122. וראו גם עמ"ש (חי') 38445-08-17 פלוני נ' אלמונית, [נבו] מיום 05/10/20218 סעיף 47 לפסה"ד של כבוד השופט שרעבי.
לאמור יש להוסיף כי על בן זוג הטוען כי הרישום אינו משקף את מצב הזכויות נכונה, ובפיו טענה הנוגדת את הרישום, מוטל נטל כבד מאוד להוכיח טענותיו ומקור המימון אינו יכול לשנות מכוונת בני -הזוג בעת רישום הדירה כפי שנעשה לפי רצונם באותה עת.
- במקרה כאן, אין מחלוקת בין הצדדים כי כספי ירושה של הנתבעת שימשו למימון ההון העצמי לרכישת הדירה ולאחר מכן לשיפוצה ופירעון חלק מההלוואה שהובטחה במשכנתא - אך הזכויות בדירה נרשמו על שם הצדדים בחלקים שווים; זה המקום לציין כי במקור ירשה הנתבעת דירה והכספים מושא פס"ד זה הם כספי תמורת דירת הירושה - (לעיל ולהלן "כספי הירושה").
- הלכה פסוקה היא שמעת שהזכויות בדירה נרשמו על שם בני הזוג בחלקים שווים, הרי שאין לכלול נכס שכזה במסת הנכסים לאיזון משאבים - משמעות הדבר כי לא יחול עליו סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973, שכן עניינו איזון משאבים ולא פירוק שיתוף (שכן יש הסוברים כי הרישום הוא למעשה הסכם בין הצדדים כמצוות סעיף 5(א)(3) לחוק יחסי ממון בין בני-זוג, התשל"ג-1973 או נכס שהצדדים הסכימו על פירוק השיתוף בו כפי הרישום); דע עקא, שהקביעה כי הרישום מוציא את הנכס מכלל מסת הנכסים לאיזון משאבים, היא קביעה שניתנת לסתירה ככול שתוכח כוונת שיתוף או כוונה אחרת.
נוכח דברים אלו טענה ב"כ הנתבע בסיכומיה, עמוד 51 שורה 38 ואילך כי:
"אני סבורה שהמחלוקת שיש לנו פה היא משפטית גרידא ולכן הפתרון צריך להיות כזה: אין מחלוקת שהתובעת קיבלה כספי ירושה ב-1,137,500, כמו גם שאין מחלוקת שהדירה נרשמה על שם שני הצדדים. המחלוקת היחידה פה היא האם ייעשה שימוש בסעיף 8.2 או לא ייעשה שימוש בסעיף 8.2 ותיאחז חברתי בהלכת דקר שמקדשת את רישום הדירה. עכשיו, בתביעה הרכושית שלי אני הבאתי שורה של פסקי דין שלשיטתי, ומי שקורא אותם בעיון, כרסמו בהלכת דקר...לכן העתירה שלנו פה לא אומרת לחלק את דירת הצדדים לא בשווה, רשומה על שם שני הצדדים וכך ייעשה. אני מבקשת שכספי הירושה כמובן יוחזרו לגברת ואז חצי-חצי...רעיונית זה מה שאנחנו עותרים לו".
- מקובלת עלי אמירה זו; דברים דומים נאמרו בבע"מ 1955/17 פלונית נ' פלוני, [נבו] מיום 18/04/2017. הרקע לדברים הוא העובדה כי פסה"ד ניתן טרם חקיקת תיקון מספר 4 לחוק יחסי ממון, התשס"ט-2008, (הצעת חוק יחסי ממון בין בני זוג (תיקון מס' 4) (הקדמת המועד לאיזון המשאבים), התשס"ז-2007 הצעות חוק - הכנסת 163 240, 244 כ"ג בתמוז התשס"ז, 09/07/2007; ראו גם עמ"ש (מרכז) 55308-09-22 ד. ח נ' א. ח, [נבו] מיום 12/07/2023;
- מכאן שהטענה העיקרית של הנתבעת היא כי לבית המשפט סמכות לעשות שימוש בסעיף 8(2) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973, ולסטות מחלוקת "מֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה" מכספי תמורת הדירה - שזו אחת מהדרכים בהן הוסמך בית המשפט לחרוג מההסדר הכללי שבסעיף 5 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973. האם התקיימו בעניינינו התנאים להחלת הוראות סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון בין בני-זוג, התשל"ג-1973 על כספי תמורת הדירה?
- אקדים אחרית לראשית ואומר כי מצאתי במקרה כאן את התשובה חיובית, ואפרט;
- סעיף 8 לחוק יחסי ממון בין בני-זוג, התשל"-1973 קובע (ההדגשה שלי):
"ראה בית המשפט או בית הדין נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת, רשאי הוא, לבקשת אחד מבני הזוג - אם לא נפסק בדבר יחסי הממון בפסק דין להתרת נישואין - לעשות אחת או יותר מאלה במסגרת איזון המשאבים: