יש טעם בטענת ההגנה, לפיה התביעה לא הציגה ראיות בעלות משקל, אשר יהא בהן כדי לפזר את הערפל העובדתי.
כך לדוגמא, יריב לא זומן לעדות, ולא ניתן להיעזר בגרסתו, אם בכלל נגבתה. אינני רואה להידרש לטענת ההגנה, לפיה יש לזקוף קושי זה לחובת התביעה, שכן בין אם כך ובין אם אחרת, בפועל - הקושי בפיזור הערפל העובדתי בדבר העברת הכסף, נוצר מעצם היעדר גרסה מטעמו של יריב.
אין אף חולק כי במהלך המשפט לא הוצגו דפי חשבונות בנק, בין אם של הנאשם ובין אם של יריב, אשר ניתן היה להיעזר בהם לצורך בחינת הטענה, וגם בכך יש כדי להותיר על כנו את הערפל העובדתי. לעובדה זו חשיבות של ממש, שכן על-פי דברי הנאשם, וככל שהיה מעביר סכום בהיקף כזה ליריב, היה עושה כן בהעברה בנקאית מסודרת, כפי שעשה עת התבקש על-ידי בן-אליעזר להעביר לו סכום לצורך סיוע ברכישת דירה, וכפי שעשה בהלוואות רבות שהעמיד לאנשים אחרים והוכחו בפרשת ההגנה.
במהלך חקירתו, וכך התרשמתי, הנאשם ניסה באופן אותנטי להיזכר בשאלה האם העביר ליריב סכום כסף, אם לאו, כאשר לטענתו, גם אם העביר, לא היה בכך שום פסול. בהקשר זה, בחינת התנהלות הנאשם בחקירה, מלמדת כי הנאשם הפציר בחוקרים לברר את הנושא מול יריב (ת/2א עמ' 15 ש' 30), ובחקירתו הנוספת אף ביקש מהחוקרים לאפשר לו לשוחח עם מר יגאל אסרף, המנהל את חשבון הבנק שלו בשוויץ על-מנת לבדוק האם העביר כספים ליריב, אם לאו. החוקרים אסרו על הנאשם לבצע את הבדיקה האמורה (ת/3א עמ' 8 ש' 10 - עמ' 9 ש' 10), וכפי שהבהרתי לעיל, לא הוגשה כראיה בדיקה עצמאית כלשהי שבוצעה מטעם היחידה החוקרת בהקשר לסכום האמור עם אותו גורם שציין הנאשם או אחר.
העובדה כי איילת אזולאי דאגה לענייניו של יריב, כנלמד מכתובות הדוא"ל לבן-זקן, אינה בהכרח יכולה להיזקף, בהיבט העובדתי, לחובת הנאשם, שכן כפי שיפורט בהמשך, בין איילת אזולאי לבן-זקן התקיים קשר ישיר ועצמאי, וכך גם בין בן-זקן ליריב. זאת ועוד, בעדותו בבית המשפט, הכחיש בן-זקן כי ידע על העמדת הלוואה לטובת יריב, ולא הוטחו בפניו ראיות כלשהן שהיה בכוחן לסתור את גרסתו (פרו' עמ' 929 ש' 10).
גם אלי גולן, שותפו של יריב בקפה גרג, לא מסר תיאור שניתן לראותו כתומך בטענת התביעה, וכל שניתן ללמוד מהודעתו, בהקשר האמור, מסתכם באמירה לפיה היה זה בן-זקן "שחיבר" בינו לבין יריב, לאחר שהבין כי הוא (אלי גולן) מחפש שותף לצורך פתיחת עסק (ת/274).