סברת ההגנה לפיה התכוון יריב לרכוש זיכיון של מסעדת "סוהו" אך נתקל בסירוב של בעלי המסעדה, נראית כמתיישבת עם עדותו של בן-זקן (פרו' עמ' 928 ש' 21-1).
תחנת הזמן השלישית - סיכום
- אסכם את שהוכח בתחנת הזמן השלישית, ואומר כי התביעה הצליחה להוכיח שיריב ביקש הלוואה מהנאשם אך לא הוכח כי הנאשם נעתר לבקשתו והעביר לו סכום כסף כלשהו.
חשוב לציין כי התביעה לא ייחסה לנאשם, מלכתחילה, עבירת כשלהי ביחס לאותה העברת כספים נטענת ליריב (שלא הוכחה), כך שממילא המסכת העובדתית שפורטה לעיל רלוונטית אך ורק לבחינת מערכת היחסים שהתקיימה בין הנאשם לבן-אליעזר, ועל רקע טענת התביעה כי מערכת יחסים זו התאפיינה ב"תן וקח".
אינני סבור כי ניתן לראות בבקשת ההלוואה של יריב מהנאשם, ואף אם היה מוכח כי הנאשם נעתר לה, כנתון רלוונטי להכרעה בסוגיות שבמחלוקת, וזאת בהיעדר טענה לזיקה כלשהי בין בקשת ההלוואה (שלא נטען כי נעשתה בידיעתו או על דעתו של בן-אליעזר) לאירועים שיתרחשו במשך ואינם קשורים ליריב.
תחנת הזמן הרביעית - האינטרסים הכלכליים והפעולות שבוצעו בהקשר לקבלת רישיון קידוח ב"מד אשדוד" בשנים 2010 - 2011
- אין חולק בדבר עובדות הבסיס הבאות:
(א) ביום 19.1.10 הגישה חברת ACC אשר את פעילותה הוביל באותה עת חיים ליבוביץ', בקשה למשרד התשתיות לקבלת רישיון קידוח למול חופי אשדוד, וביום 26.1.10 מצאה הועדה המקצועית כי בקשתה של ACC היא הטובה ביותר ביחס לכל הבקשות שהוגשו (ת/72);
(ב) נוכח עמדתו של ליבוביץ' כי נכון יהיה עבור ACC להתחזק בקבוצה מקומית בעלת איתנות פיננסית, נוצר קשר בינו לבין בן-זקן, ובמהלך הפגישה שהתקיימה ביניהם, סיפר לו ליבוביץ' כי הרישיון עומד להינתן ל- ACC, והציע לו שותפות במיזם הקידוח;
(ג) בן-זקן ביקש להתייעץ טלפונית עם הנאשם, אשר היה בעל ידע בתחומים דומים או משיקים, וחרף התנגדותו של הנאשם, החליט בן-זקן להיכנס למיזם המשותף יחד עם ליבוביץ', ואף נחתם ביניהם זיכרון דברים לפיו גם לצד ג' או לצד מעוניין תהא זכות להיות חלק מהרישיון (ת/33). אין מחלוקת כי הנאשם תוכנן להיות חלק מהשותפות, והאמור בזיכרון הדברים איפשר זאת (עדות וקנין - פרו' עמ' 457 ש' 16);
(ד) ללא קשר להתנהלות שתוארה לעיל, ביום 29.10.09 הצטרפה למנופים קבוצת משקיעים זרים (ASTC) והבעלות בחברה הייתה משותפת לאותה קבוצה, לבן-זקן ולנאשם;