נכון הדבר כי קריאה רצופה של תמליל החקירה, מלמדת כי תיאור השיחה עם בן-אליעזר נמסר בהדרגה, ולא באופן נחרץ מן הרגע הראשון, אולם בשים לב לפרק הזמן המשמעותי שחלף ממועד האירועים ועד מועד החקירה, אין בעצם בתהליך המדורג כדי לשלול את אותנטיות הדברים.
בעדותו בבית המשפט, ובכך צודקת ההגנה, הפכו דבריו של מימרן ביחס לזיכרון השיחה לנחרצים יותר.
מימרן העיד אודות הקשר שהיה לו עם בן-אליעזר לאורך השנים (בתפקידיו השונים של בן-אליעזר), וכך ציין:
"פואד בן-אליעזר זיכרונו לברכה היה שר הממונה עלי, הכפיפות של הממונה על ענייני הנפט על פי החוק היא ישירות לשר האנרגיה והתשתיות הלאומיות ואכן הייתי כפוף, הוא היה פעמיים שר האנרגיה, בין היתר הוא היה שר בתקופה שבה משהו כמו, לא יודע עד 2009 בפעם האחרונה, לא זוכר בדיוק את התאריכים, אולי את יכולה לבדוק. על כל פנים, הקשר בינינו היה קשר מצוין, מכיוון שפואד בן-אליעזר היה יהודי שידע ליצור קשר חם עם כל מי שהוא בא איתו במגע ולא פלא שגם אחרי שהוא נפרד מהמשרד התעניינתי ודרשתי בשלומו כאשר הוא היה במצב בריאותי לא טוב" (פרו' עמ' 294 ש' 11).
בהמשך תיאר מימרן את אותה שיחה עם בן-אליעזר:
"אני לא כל יום מדבר עם שר, כאשר שר שאיננו כבר השר שלי ואיננו ממונה ישיר עלי, מדבר איתי ועם משרד התמ"ת, אתה צריך להבין שמבחינתי זה אירוע שנצרב בדיסק, מה לעשות? לכן אני אומר בביטחון כל כך מלא שהוא דיבר איתי שהיה שם. אין שאלה בכלל" (פרו' עמ' 328 ש' 6).
וכן:
"אני חושב שהייתה פעם אחת פנייה אלי, כאשר בימים אלה בן-אליעזר זיכרונו לברכה היה שר התמ"ת והוא, הוא דיבר, איילת קישרה בינינו והוא ביקש ממני לומר לי שג'קי בן-זקן רוצה לפגוש אותי ולא הרבה יותר מזה. אני הייתי אולי אמור להבין שהוא היה חשוב לו אולי לדאוג לאינטרסים של ג'קי בן-זקן ואני הבהרתי שאני אשמח לפגוש אותו וכל מה שאעשה בפגישה הזאת אעשה לפי הנהלים והחוקים שמחייבים אותי בכל דבר" (פרו' עמ' 296 ש' 16).
מימרן תיאר את פניותיה השונות של אזולאי, התייחס לאופן בו ראה בקשות אלה, ואגב כך - הבהיר פעם נוספת את אופייה של השיחה שניהל עימו בן-אליעזר:
"אני רואה בקשה של איילת כאילו היא באה, כאילו היא באה מטעמו של השר, היא מייצגת בעצם את גישתו של השר, ככה אני ראיתי את הדברים וככה התייחסתי אליהם. אולי גם זה מצא חיזוק בזה שהשר דיבר איתי פעם אחת גם ואמר לי שאני אנסה לעזור לג'קי בן-זקן. זה לא היה קשה להבין שזאת רוח הדברים ופניה כזאת ברמז, מרומזת שאני אשתדל לעזור לג'קי בן-זקן" (פרו' עמ' 297 ש' 25).
- עיינתי בהודעה המוקלדת, צפיתי בתיעוד החקירה, ונתתי דעתי לדבריו של מימרן בבית המשפט ולאופן בו נמסרו.
לאחר שעשיתי כן, ראיתי לאמץ את דבריו של מימרן בדבר השיחה שערך עימו בן-אליעזר, במסגרתה ביקש ממנו האחרון לסייע לבן-זקן בהקשר לבקשה להעברת זכויות הקידוח. אינני סבור כי למימרן היה אינטרס כלשהו להפליל את בן-אליעזר או למסור גרסה בלתי אותנטית בשאלת מעורבותו של בן-אליעזר ומעורבותה של אזולאי והתרשמתי כי עשה כל שניתן על-מנת לדייק בעדותו הן בחקירה והן בבית המשפט. עוד התרשמתי כי אין עסקינן באדם שניסה לרצות את חוקריו באופן זה או אחר, ודומני כי התרשמות זו אף הייתה מנת חלקם של הצדדים עת העיד מימרן במהלך המשפט. העובדה כי אליבא דכל הצדדים, מימרן "לא סיפק את הסחורה" ולא העניק לבן-זקן יחס מועדף, מחזקת אף היא את המסקנה בדבר "יכולת עמידתו", אמינותו ויושרו.
- בסיכומיה ערכה ההגנה השוואה מקיפה בין ההודעה המוקלדת לתמליל החקירה, ויש לציין כי השוואה זו מעלה תהיות לא פשוטות באשר לדרך הקלדת דבריו של מימרן על-ידי החוקר ביטון. סיכומי ההגנה רצופים דוגמאות של משפטים מסייגים או מבהירים שנאמרו על-ידי מימרן (ותועדו בתמליל החקירה), ואלה, משום מה, לא מצאו דרכן להודעה המוקלדת. הגם שאני מסכים כי שעה שעסקינן בחקירה מוקלטת, חובתו של החוקר לדייק בהקלדת כל משפט הנאמר על-ידי הנחקר היא מצומצמת יותר, נראה כי במקרה דנן, ומכאן התהייה, רובם המכריע של המשפטים שנאמרו על-ידי מימרן ולא הוקלדו, הם משפטים מסייגים ומבהירים, ולא משפטים נחרצים ומפלילים, שדווקא מצאו את דרכם להודעה המוקלדת. אוסיף את שנראה ברור מאליו כי גם במקרה של חקירה מתועדת ומוקלטת, אשר חובת הדיוק בה היא כאמור מצומצמת יותר, על סיכום ההודעה המוקלד לשקף את עיקרי החקירה כפי שנערכה, לרבות אמירות מסתייגות של הנחקר.
ועדיין, משהונח בפניי תמליל החקירה, וניתן היה לצפות בתקליטור בהתנהלותו של מימרן, אינני סבור כי יש לתהייה שפורטה נפקות ראייתית.
- באותו הקשר - לא ראיתי לקבל את טענת ההגנה בדבר השפעת הפערים בין החקירה המוקלדת לתמליל החקירה על עדותו של מימרן בבית המשפט. אינני סבור כי העובדה שריענון זכרונו של מימרן (לפני עדותו) בוצע בעיקר על בסיס ההודעה המוקלדת ולא על בסיס התמליל, יצרה תחושה בליבו כי עליו "לדבוק בגרסתו המפלילה" בעוד שבפועל, לו היה מעיין בתמליל, היה מגלה כי שלל התערבות כלשהי מטעמו של בן-אליעזר ומוסר עדות שונה מזו שמסר. מעבר לעובדה כי בשלבים המתקדמים של חקירתו, כעולה מתמליל החקירה, התייחס מימרן לאותה שיחה עם בן-אליעזר, לא התרשמתי כי עסקינן בעד "חלש" או כזה הנותן לתחושות (לרבות לתחושת "מחויבות") להובילו לסיטואציה בה ימסור עדות שאינה אותנטית.
לא למותר לציין כי התיאור שמסר מימרן אודות הבקשה שהפנתה אליו אזולאי "להיפגש עם בן-זקן" מתיישב אף הוא עם הראיות בדבר סיועה של אזולאי לבן-זקן בקידום פגישה עם אנשי נובל אנרג'י.
- העובדה כי גרסתו של בן-אליעזר לאירועים לא הייתה חלק מהמשפט, מחייבת נקיטת גישה זהירה בקביעת ממצאים עובדתיים אודות פעולותיו (בוודאי פעולות בעלות גוון מסבך) ועדיין ראיתי לאמץ את עדותו של מימרן ולקבוע על בסיסה כי בן-אליעזר פנה למימרן על-מנת שיעזור לבן-זקן בטיפול בבקשה להעברת זכויות קידוח. אף אם בן-אליעזר לא עשה שימוש בשפה מאד ישירה, המסר הפסול בדבר "העזרה לבן-זקן" הועבר על ידו ונקלט על-ידי מימרן (שפעל כדין, ולא העניק הקלה כלשהי לבן-זקן ולחברת שמן).
האם הנאשם ידע על שיחת "בן-אליעזר - מימרן"?
- כפי שהבהרתי בחלק שעסק בניתוח שלוש סוגיות הבסיס - על אף שהנאשם החזיק באינטרס כלכלי בהעברת זכויות הקידוח, ובן-אליעזר ביצע פעולה לקידום אותו אינטרס, אין מקום להסיק באופן "אוטומטי", בוודאות הנדרשת במשפט פלילי, כי אותה פעולה בוצעה בידיעתו של הנאשם. כאמור, זהירות זו מתחייבת נוכח אפיון התנהלות השותפות בין הנאשם לבן-זקן, ובעיקר נוכח הציר העצמאי שנוצר בין אזולאי לבן-זקן (שהחזיק, כמו שותפו, באותו אינטרס כלכלי), ציר שהוכח כי היה נכון לבצע פעולות פסולות "עצמאיות" העולות כדי עבירה פלילית. רוצה לומר כי בקביעתי בדבר קיומה של שיחה בין בן-אליעזר למימרן, כשלעצמה, אין כדי להוכיח כי הנאשם היה מודע, בזמן אמת או בדיעבד, לאותם מסרים שהועברו למימרן, ויש לתור אחרי ראיות קונקרטיות להוכחת ידיעתו.
- בסעיפים 145 - 191 לסיכומי התביעה, התייחסה התביעה לתשתית הקיימת, לשיטתה, ממנה ניתן ללמוד על מודעות הנאשם ל"שיחת מימרן - בן-אליעזר". תשתית זו מבוססת בעיקר על שני אדנים: (א) ראיות שהוצגו בדבר ידיעתו ועדכונו של הנאשם אודות הקשיים שנוצרו בבקשה להעברת זכויות הקידוח בכלל, וידיעתו כי מימרן מהווה "דמות מפתח" בפרט; (ב) סמיכות הזמנים שבין מועד עריכתה של שיחת "בן-אליעזר-מימרן" (שאינו ידוע במדויק) ומועד העברת הכסף לבן-אליעזר (26.9.11).
- בחינת האדנים עליהם מבססת התביעה את טיעונה בדבר "מודעות הנאשם" מלמדת, כבר במבט חטוף, כי אין בהם ראיה ישירה או ראיה בעלת משקל משמעותי להוכחת הנטען על ידה. למעשה, התביעה טענה כי די בהוכחת ידיעתו של הנאשם אודות הקשיים בהעברת זכויות הקידוח ותפקידו של מימרן ובהוכחת העברת הכסף לבן-אליעזר, על-מנת להוביל לקביעה בדבר מודעותו לשיחת "בן-אליעזר - מימרן".
עמדה זו אין בידי לקבל, וזאת מהטעמים הבאים: