אסביר:
כל שניתן להבין מהדוא"ל הוא כי חברת המועצה עו"ד מזרחי, שינתה את עמדתה המקצועית ביחס להעברת הזכויות ברישיון הקידוח. במילים אחרות, אין בדוא"ל "טביעת אצבע" עבריינית, ממנה ניתן ללמוד כי שינוי העמדה הוא פועל יוצא של לחצים פסולים שהופעלו עליה (טענה שכלל לא נטענה אפילו בכתב האישום המתוקן שהוגש נגד בן-זקן), ולא ניתן להבין מעצם הגעתו "בשרשור" מאזולאי, כי הגיע לידיה בדרכים פסולות.
ראה לעניין עדותו של הנאשם אשר על פניה, נראית הגיונית לחלוטין:
"המסמך הזה, כב' השופט, אני בדקתי את המייל הזה, כל התקופה הזאתי לא קיבלתי שום מסמך, דבר כזה, עכשיו, אני חושב שגם הגב' והם, נדמה לי, בבדיקות שעשו לי בחקירות שלי, אם אני לא טועה, ביקשו שאני ייתן להם את המייל שלי, שיוציאו את המייל שלי, לא קיבלתי, אבל, כב' השופט, לא רואה בזה שום בעיה, גם אם הייתי מקבל והייתי אומר, אני לא מכיר גב' לירון מזרחי, לא יודע מי זה, לא יודע מה תפקידה? לא יודע למה הוא שינתה את הדעה שלה? ואם היא שינתה את הדעה שלה שתבורך, אני אומר את זה, כי מה היא כתבה? אבל זה גם לא עזר בשום דבר, אני לא מבין מה בכלל המכתב הזה יכול היה להיות קשור אלי באיזה שהיא צורה" (פרו' עמ' 1207 ש' 10).
יתרה מכך, באותו מועד (19.3.11) היה בן-אליעזר מאושפז במצב אנוש בבית חולים, כך שגם אם הנאשם היה מבין (ולא כך הם פני הדברים) כי הדוא"ל קשור לפעולה פסולה כלשהי שביצעה אזולאי, אין בכך כדי להוביל לקביעה, ברמת הוודאות הנדרשת, כי למד מכך על פעולות פסולות שביצע בן-אליעזר בכלל או על שיחת הטלפון שערך עם מימרן בפרט.
משכך הם פני הדברים, אינני סבור כי יש נפקות ראייתית להכרעה במחלוקת הנקודתית שפורטה לעיל, ואינני רואה בנתונים שהוצגו ככאלה התומכים במסקנת התביעה בדבר מודעות הנאשם לשיחת "בן-אליעזר-מימרן".
חמישית, מימרן תיאר כי השיחה עם בן-אליעזר נערכה עת כיהן בן-אליעזר כשר התמ"ת, מכאן - שניתן לראות בחודש ינואר 2011 כמועד האפשרי האחרון בו נערכה. העובדה שגם לשיטת התביעה החזיק הנאשם באותה נקודת זמן באינטרס מובהק נוסף להעברת הכסף לבן-אליעזר (בהקשר להליכי המס) שוללת אפשרות "לייחד" את העברת הכסף דווקא לפעולה היחידה שביצע בן-אליעזר לטובת חברת שמן בהקשר לקידוח "מד אשדוד", ואינה מאפשרת להסיק "בדיעבד" על מודעות הנאשם לאותה פעולה. יתרה מכך, כבר בחודש ינואר 2011 הביע מימרן עמדה נחרצת הדוחה את עמדת חברת שמן, ועמדה זו לא השתנתה גם כשנקפו החודשים ומימרן התגלה כ"אגוז קשה לפיצוח" שאינו משנה מעמדתו בדבר החלת הקריטריונים החדשים. כיון שכך היו פני הדברים, הטענה המשתמעת לפיה בחודש ספטמבר 2011 העביר הנאשם לבן-אליעזר מיליון וחצי שקלים כ"מתת" עבור שיחת טלפון יחידה (ומרומזת) שלא השיגה את מטרתה, רחוקה מלהיות משכנעת, או כזו המלמדת על מודעתו לאותה פעולה שביצע בן-אליעזר.