(ז) לאחר הישיבה האמורה שהתקיימה בחודש ספטמבר 2011, התקיימו דיונים ספורים נוספים, וביום 21.12.11 הוצא צו שומה לשנת 2005, שמשמעותו - דחיית טענותיו של הנאשם לפיהן מרכז חייו אינו בישראל. במקביל המשיך פקיד השומה לטפל בהוצאת שומות לשנים 2006 ו- 2007 (שומות שיצאו ביום 28.8.13).
(ח) ביום 4.1.12 הוגשה מטעמו של הנאשם לבית המשפט המחוזי בבאר שבע בקשה להארכת מועד לערעור על החלטת פקיד השומה, וביום 24.12.12 הוגש ערעור המס, בגדרו נטען כי הנאשם אינו תושב ישראל, ועל כן הוא לא חייב בה בתשלום מס. יודגש כי הסוגיה היחידה שעמדה בלב הערעור הייתה סוגית תושבותו של הנאשם, שכן היה ברור כי מדובר בסוגיה הטעונה הכרעה מקדימה, עוד טרם ליבון המחלוקות ביחס לגובה השומה.
(ט) ביום 24.10.13, ובמסגרת הליכי ערעור המס, חתם בן-אליעזר על תצהיר, בו העיד כי הכיר את הנאשם במסגרת תפקידו כשר התשתיות, ומצוי עימו בקשרי ידידות, וכי למיטב ידיעתו והיכרותו עם הנאשם, מרכז חייו של האחרון אינו בישראל (ת/118, להלן - התצהיר). התצהיר אומת על-ידי אחת מבאי-כוחו של הנאשם באותו הליך, עורכת הדין מיכל סולומונוביץ' (להלן - עו"ד סולומונוביץ'), ולא כלל התייחסות כלשהי למיליון וחצי השקלים שקיבל בן-אליעזר מהנאשם ביום 26.9.11.
(י) ביום 20.1.14, ובמסגרת ערעור המס, העיד בן-אליעזר מטעמו של הנאשם, ומסר גרסה התומכת, לכאורה, בטענה לפיה מדובר במי שמרכז חייו ברוסיה. בן-אליעזר נשאל האם לאור מערכת היחסים הקרובה שתוארה על-ידו קיבל מהנאשם תמיכה כספית בקמפיין בחירות באיזה שהוא שלב, והשיב בשלילה, וכך גם שלל אפשרות כי הנאשם נרתם לעזור בפרויקטים אחרים בישראל מלבד חיפוש הגז. לציין כי לבד מעו"ד סלומונוביץ, יוצג הנאשם בערעור המס גם על-ידי עו"ד זיו שרון (להלן - עו"ד שרון), וגם על-ידי עו"ד מאיר פורת (להלן - עו"ד פורת).
(יא) ביום 28.1.15 דחה בית המשפט המחוזי בבאר שבע את ערעור המס, וקבע כי בהתאם להוראות פקודת מס הכנסה יש לראות בנאשם כתושב ישראל. בהמשך, אימץ בית המשפט העליון קביעות אלה.
זירת המחלוקת ותמצית טיעוני הצדדים
- כיוון שהשלד העובדתי המרכזי אינו במחלוקת, התמקדו טיעוני הצדדים בעיקר במסקנות שניתן להסיק מההתנהלות שתוארה לעיל ביחס למטרה שעמדה ביסוד העברת הכסף.
לשיטת התביעה, יש לקבוע כי החל משנת 2009, עת החלו הליכי המס, צפה הנאשם כי סוגית חבות המס תגיע להתדיינות משפטית, וציפייה זו אכן התממשה עת הוגש צו השומה בחודש דצמבר 2011. נטען כי כיוון שלהכרעת בית המשפט בשאלת התושבות הייתה השלכה משמעותית על חבות המס, משמעות קבלת ערעורו של הנאשם הייתה חיסכון מס בהיקפים אדירים. ההחלטה להביא בפני בית המשפט בערעור המס את עדותו של בן-אליעזר לא הייתה סתמית או אקראית, אלא נבעה, בין היתר, מאותה תלות של בן-אליעזר בנאשם, נוכח הסכום העצום שהאחרון העביר לו ולא הושב, ומההנחה כי עדותו של אדם כבן-אליעזר "תעשה את העבודה", ותשכנע את בית המשפט כי מרכז חייו של הנאשם ברוסיה. בסיכום חלק זה, ציינה התביעה כי בהעברת הכספים לבן-אליעזר שלח הנאשם את לחמו, וברבות ימים לא רבים, מצאו.