מודעותו של הנאשם לאפשרות כי הליכי המס יצריכו הצגת ראיות ועדויות והבנתו כי בן-אליעזר יוכל לשמש כעד אפקטיבי, התגבשו בשלהי שנת 2010 עוד טרם עלה שמו של בן-אליעזר כעד פוטנציאלי "באופן רשמי" (במהלך המפגשים עם עו"ד שרון).
די לכאורה באמור לעיל, על-מנת להפוך את דרך בחירתו של בן-אליעזר מ"עד פוטנציאלי" ל"עד בפועל" בשנת 2013 לבעלת משקל נמוך, אלא שגם דרך הבחירה מתיישבת עם מסקנתי בדבר האינטרס של הנאשם כי אדם כבן-אליעזר יתמוך בטענותיו.
אין חולק כי במהלך המפגשים עם עו"ד שרון, היה זה הנאשם שהעלה של שמו של בן-אליעזר כעד פוטנציאלי, מבלי שטען כי ערך עימו "בירור מוקדם" אודות נכונותו להעיד, ועוד טרם שיגר אליו את באי-כוחו לצורך גיבוש התצהיר. ניתן לראות בפעולה זו כמשקפת את בטחונו של הנאשם כי בן-אליעזר, איש עסוק לכל הדעות, ישתף פעולה בהגשת תצהיר ובהמשך במסירת עדות בהליך המשפטי.
אני מתקשה לקבל את ההנחה העומדת בבסיס טיעוני ההגנה לפיה מעמדו הייחודי ויוצא הדופן של בן-אליעזר לא היווה שיקול בעיני הנאשם, עת השקיע מחשבה בשאלה מיהם האנשים שיוכלו לתמוך בגרסתו, ובהמשך - עת העלה את שמו כעד פוטנציאלי שיכול לתמוך בטענותיו. שעה שדובר בהליך משפטי המתנהל בבית משפט בישראל, העדפת עדותו של בן-אליעזר על פני עדויות פוטנציאליות אחרות, מבחינת הנאשם, הייתה צפויה ושלא לומר - מתבקשת.
כדוגמא היכולה להמחיש את הלך החשיבה בנוגע למשמעות עדות כזו או אחרת, ניתן להפנות לדוא"ל שכתב עו"ד שרון לפקיד השומה ירושלמי, ביום 22.8.12 במסגרת הליכי המס, שם ציין את הדברים הבאים:
"ויושם לב תיק מסוג זה הינו מסוג התיקים שמחוץ לתנאי המעבדה בהנהלת רשות המיסים אצל שופט בשר ודם יעורר הרבה סימפטיה ולכן סיכוייו לזכות טובים" (נ/22).
הנה כי כן, המשפט היה צפוי להתנהל בישראל, אצל שופט "בשר ודם" (כהגדרתו של עו"ד שרון), כך שלא ניתן לקבל טענה כי שיקול "ההילה העוטפת את בן-אליעזר", לא זלג, ולו במעט, אל תוך השיקולים שהובילו בסופו של יום להעדתו. ואם דברים אלה יפים ביחס לשיקוליהם של כל הגורמים הנוגעים לעניין, הם בוודאי יפים ביחס להלך חשיבתו של הנאשם החל משלב גיבוש המודעות הראשונית בדבר האפשרות כי יידרש להוכחת טענותיו באמצעות ראיות ועדויות.
האם דבר העברת הכסף הובא לידיעת באי-כוח הנאשם בערעור המס?
- בעדותו בבית המשפט הדגיש הנאשם כי דיווח על דבר העברת הכסף לבאי-כוחו בהליך המס.
וכך תיאורו הנחרץ של הנאשם: