עו"ד סלומונוביץ תיארה כי בשלב הגשת התצהירים, לא נאמר לה דבר וחצי דבר אודות ההלוואה, וכי נושא זה עלה רק בפגישת ההכנה שנערכה ביום 17.1.14 (נ/25) כשלושה ימים בלבד לפני מועד עדותו של בן-אליעזר בבית המשפט.
וכך מעדותה:
"אני יכולה לומר בוודאות מוחלטת שבשלב הראשון שבו הגשנו את כל התצהירים של העדות הראשית לבית המשפט, גם של אברהם וגם של פואד וגם של כולם, לא ידענו על זה. אם הייתי יודעת על זה בזמן אמת בזמן הגשת תצהירי העדות הראשית המקוריים חד משמעית זה היה נכנס לתצהיר, גם לתצהיר של פואד וגם לתצהיר של עמרם (צ"ל אברהם - ב.ש) כי למה צריך, זה אחרת מבחינתי זו הייתה טעות אם הייתי עושה אחרת. לא ידענו על זה בוודאות בשלב הזה. בוודאות ידענו על זה בפגישת ההכנה לעדות של פואד כי שם אני זוכרת בוודאות שהנושא עלה..." (פרו' 1697 ש' 22).
עו"ד סולומונוביץ' אף ציינה כי על העברת הכסף שמעה לראשונה מבן-אליעזר ולא מהנאשם, שרק לאחר מכן, ולשאלתה, סיפר לה כי הלווה לבן-אליעזר כסף.
וכך ציינה:
"... את זה שפואד דיווח לכנסת ידעתי רק מפואד. רק מפואד... אחר-כך כשדיברנו על נושא של עצם ההלוואה אז אברהם אכן אמר שהייתה הלוואה כשהוא היה מאוד חולה ושזה ניתן לו לצורך למיטב זכרוני רכישה של דירה" (פרו' עמ' 1699 ש' 6).
עו"ד סלומונוביץ לא זכרה כיצד עלה הנושא הכספי, אך בסוגיה זו ניתן להתבסס על עדותו של עו"ד פורת שהעיד כי השאלה עלתה מיוזמתו נוכח חששו מ"הפתעות" בזמן העדות בבית המשפט.
- גם אם עדותם של עורכי הדין פורת וסולומונוביץ', מתיישבות, במישור "הפורמאלי", עם עדותו של הנאשם לפיה "עורכי דינו ידעו על העברת הכסף לפני עדותו של בן-אליעזר בבית המשפט", יש ליתן את הדעת למספר נתונים בעלי משמעות שהוכחו בעדויות באי-כוחו של הנאשם בהליך המס: (א) הנאשם לא דיווח לבאי-כוחו על העברת הכסף לבן-אליעזר בזמן גיבוש רשימת העדים הפוטנציאליים, דיווח שהיה לכאורה מתבקש נוכח סכום הכסף בו דובר; (ב) הנאשם לא דיווח לבאי-כוחו על העברת הכסף גם בזמן הכנת והגשת התצהירים לבית המשפט (אוקטובר 2013); (ג) הדיווח על העברת הכסף, שתואר כ"הלוואה", נעשה רק בפגישת ההכנה עם בן-אליעזר, כשלושה ימים לפני עדותו בבית המשפט, וזאת אך ורק נוכח חושיו המחודדים של עו"ד פורת, וחששו מפני "הפתעות"; (ד) העובדה שעל-פי ההסכם (שעל טיבו אעמוד בהמשך), מועד פירעונה של ההלוואה היה כשנתיים לפני המועד בו נשמעו העדויות בבית המשפט, וזו עדיין לא הוחזרה, לא הוזכרה על-ידי הנאשם או על-ידי בן-אליעזר; (ה) עו"ד שרון, שהיה גורם מרכזי בהליכי המס וההכנה לקראת הדיון בבית המשפט, אך לא השתתף בפגישת ההכנה, לא ידע לאורך כל התקופה על העברת הכסף (מפי הנאשם או מפיו של בן-אליעזר). למעשה, עו"ד שרון למד על העברת הכסף רק מלחישתה של עו"ד סולומונוביץ' על אוזנו, בזמן עדותו של בן-אליעזר בבית המשפט.
על יסוד האמור לעיל, מתחייבת מסקנה לפיה העברת הכסף לבן-אליעזר, עובר להגשת התצהירים ועדותו של בן-אליעזר בבית המשפט, התאפיינה במגמת הסתרה מובהקת.
- בחינת הודעתו הראשונה של הנאשם בחקירתו במשטרה, מלמדת כי אותה מגמת הסתרה מובהקת נמשכה אף שם, שכן הנאשם התמיד בטענתו כי לא היה צריך דבר מבן-אליעזר ולא ביקש ממנו דבר ולא ציין דבר וחצי דבר אודות עדותו של בן-אליעזר בערעור המס.
וכך ציין: "... את יכולה להסביר לי רק דבר אחד, מה הייתי צריך מפואד? מה אברהם הייתי צריך מפואד? גברת... יש איזה שהוא דבר שאני אי פעם ביקשתי ממנו, הייתי צריך לבקש ממנו משהו?" (ת/1א עמ' 40 ש' 35).