ביום 26.9.11 שלחה אורית דוא"ל למר יגאל אסרף (הבנקאי המטפל בחשבון הבנק השוויצרי של הנאשם) וביקשה ממנו להעביר 400,000 דולר לחשבונו של בן-אליעזר. לדוא"ל צורף הסכם ההלוואה, כשהוא חתום על-ידי בן-אליעזר בלבד (הדוא"ל-ת/91; ההסכם המצורף לדוא"ל זהה לעותק - ת/88). אין חולק כי באותו היום הועבר הכסף מחשבון הבנק של הנאשם לחשבונו של בן-אליעזר.
בחומר הראיות קיימים שני עותקים "סופיים" של הסכם ההלוואה. על העותק ת/88 מיום 25.9.11 קיימת חתימתו של בן-אליעזר בלבד, בעוד שעל העותק ת/89 מאותו היום, מתנוססות חתימות בן-אליעזר והנאשם. הנאשם הסביר בעדותו בבית המשפט, כי ככל הנראה, חתם על עותק זה רק לאחר שחזר מחו"ל ביום 28.9.11, ולבקשת אורית (פלט כניסות ויציאות - ת/120).
- הצדדים נחלקו בשאלה האם הנאשם היה מעורה בפרטי ההסכם, או שמא הנתונים השונים שנכללו בו (לרבות מועדי התשלום והנכס שנקבע כי תירשם לגביו הערת אזהרה כתנאי להעברת הכסף), הגיעו מצידו של בן-אליעזר.
בחנתי את גרסאות וקנין, אורית והנאשם, וסבורני כי על רקע פטירתו של בן-אליעזר וחוסר יכולתו של בית המשפט להידרש לגרסתו, קיים קושי לקבוע ברמת הוודאות הנדרשת, מיהו הגורם הקונקרטי "שהזין" את החוזה בנתונים השונים.
יחד עם זאת, אינני סבור כי יש משקל משמעותי להכרעה במחלוקת הנקודתית שפורטה, ואסביר:
בשורה התחתונה, וגם אם באיחור של מספר ימים, חתם הנאשם על הסכם הלוואה שאינו משקף את המציאות. כך הועבר הכסף מבלי שנרשמה הערת אזהרה שהיוותה, על-פי סעיף 2.2 להסכם, תנאי להעברתו; כך, ובניגוד לתכלית המוצהרת של ההסכם שתיאר הלוואה לטובת רכישת מגרש בנס ציונה, התברר כי אותו מגרש נרכש במועד בו נערך ונחתם ההסכם (ת/124).
בין אם תנאי ההסכם נקבעו על-ידי הנאשם, ובין אם על-ידי בן-אליעזר, ברור כי הפער בין ההסכם למציאות היה קיים כבר במועד העברת הכסף, או בסמוך לו (עת חתם הנאשם על ההסכם עם חזרתו מחו"ל). פער זה העמיק ככל שנקף הזמן, והתברר כי ההלוואה לא הוחזרה (אחרי 6 חודשים כפי שנקבע בהסכם או בכלל), והנאשם אף לא דרש זאת מבן-אליעזר למרות מכירת המגרש. בניגוד לאמור בסעיף 5 להסכם, בן-אליעזר אף לא שילם לנאשם הפרשי הצמדה וריבית פיגורים על אף שלא פרע את ההלוואה במועד הפירעון שצוין בהסכם.
זאת ועוד, הטענה בדבר "הלוואה שניתנה על רקע רצונו של בן-אליעזר לעבור לדירה ההולמת את צרכיו וקשייו" אינה מתיישבת עם העובדה שתכלית ההלוואה על פי ההסכם הייתה רכישת מגרש, נכס שבוודאי אינו יכול להביא למימוש התכלית בטווח זמנים סביר.
- אם הנאשם הבין והאמין כי העברת הכסף תדווח לכנסת בפרוצדורה המקובלת (על-פי דרישתו הנטענת), ניתן היה לצפות כי יעמוד על התאמה בין הפרטים הכלולים בהסכם לבין המציאות, ואף יבין כי לאחר תקופה מסוימת, ומשלא תוחזר ההלוואה, תיווצר בעייתיות באותנטיות הדיווח שנמסר לכנסת (שכן הדיווח, ככל שהיה מתקיים, היה מבוסס על הסכם שלא תואם את המציאות).
התביעה טענה בסיכומיה בהקשר זה: "טענת הנאשם שהיה "רגוע" משום שידע שהסכם ההלוואה מדווח, אינה מתיישבת עם העובדה שגם משראה שהשנים נקפו, בתים ישנים נמכרו ופנטהאוז חדש נרכש, לא זו בלבד שהוא לא דרש את כספו חזרה, אלא שהוא אף לא פעל לשנות את סוג הדיווח. זאת, למרות שטענת הנאשם היא שכל מה שרצה זה שהלוואה תדווח כדת וכדין" (סעיף 25 לסיכומי התביעה). סבורני כי יש טעם בדברים.
- העובדה כי העתק הסכם ההלוואה הועבר לבנק, אינה בהכרח תומכת בטענת הנאשם בדבר "היעדר מגמת הסתרה", שכן גם הנאשם הבין בזמן אמת כי ההסכם חיוני עבור הבנק ("... בנק שואל אותך לאן אתה מעביר כסף...", ת/1א עמ' 53 ש' 10).
- אין בידי לקבל את טענת ההגנה לפיה משהיה הנאשם, על פי גרסתו, מעוניין בהעברת הכסף לבן-אליעזר כמתנה, לא דקדק בפרטיו של ההסכם (סעיף 429 לסיכומי ההגנה). הדעת נותנת שדווקא נוכח רגישות העניין, ודרישת "הדיווח" שהציב לטענתו לבן-אליעזר, לא צריך היה הנאשם לחתום על הסכם שאינו תואם את המציאות אף אם לגרסתו, היה מוכן להעביר את הכסף כמתנה. אוסיף בהקשר זה כי בחינת גרסאותיו של הנאשם במשטרה מלמדת כי בחקירתו הראשונה עמד על העובדה כי מדובר בהלוואה מגובה בהסכם, בעוד שרק בהמשך חקירותיו דייק הנאשם את הגרסה ומסר כי מבחינתו - היה מעניק את הכסף לבן-אליעזר במתנה.
- באותו אופן, אין בידי לקבל את טענת ההגנה, לפיה עצם פנייתו הגלויה של הנאשם לוקנין (על-מנת שידאג לחוזה) תומכת בטענתה כי ההלוואה ניתנה על רקע חברות וללא כוונת הסתרה. מעבר לעובדה כי יש קושי בהעברת סכום כסף כה משמעותי ללא ידיעת גורם כלשהו, יש לזכור כי וקנין הוא איש אמונו של הנאשם, ומשמש כיועצו במספר עסקים. הפניה לוקנין, שנתפס כאדם דיסקרטי בעיני הנאשם, אינה שקולה לפניה לגורם חיצוני, או לקבלת ייעוץ משפטי מסודר בדבר המשמעות הטמונה בהעברת סכום כה נכבד לעובד ציבור.
יתרה מכך, וקנין הבין מהנאשם כי זהותו של בן-אליעזר צריכה להישאר דיסקרטית, וכך אף הציג זאת בפני עורכת הדין אלמוזנינו, בה נעזר לצורך קבלת טיוטה גנרית של חוזה. דומה כי הדיסקרטיות שנדרשה מוקנין אינה תואמת לכאורה את דרישתו הנטענת של הנאשם כי בן-אליעזר ידווח על ההלוואה לכנסת.
- הנאשם מנהל עסקים חובקי עולם, אשר מטבע הדברים, מצריכים ליווי וייעוץ משפטי צמוד. בנסיבות אלה, יש לראות בבחירתו שלא להיעזר בייעוץ משפטי באשר לדרך העברת הכסף, ובהחלטתו לבצע את התהליך אך ורק באמצעות וקנין (שאינו עורך דין), ככאלה המחזקות את תזת התביעה, ופועלות לחובת גרסתו על כל המשתמע מכך.
בהקשר זה, אפנה לעדות הנאשם את תיאר את התנהלותו הכספית מול אהוד אולמרט בחודש ספטמבר 2011 (בעיצומם של ההליכים המשפטיים שהתנהלו נגד אולמרט, ושנים לאחר פרישתו מתפקידיו הציבוריים):