לשיטת ההגנה, ההלוואה ניתנה מטעמים חבריים טהורים, לאור בקשתו של בן-אליעזר לקבלת סיוע לרכישת דירה שתהלום את מצבו הרפואי וקשייו, ונוכח רצונו של הנאשם, חברו בלב ובנפש, לסייע לו במימוש רצונו. נטען כי לנאשם לא היה אינטרס כלכלי עתידי כלשהו בשימור חברותו עם בן-אליעזר או כזה הכרוך בהכרת תודה על פעולות שביצע בן-אליעזר בעבר עבור חברת בי אנד אי.
(ה) דרישת השוחד הנטענת שהוצבה על-ידי בן-אליעזר ליהודה צדיק בסך 1,200,000 ש"ח
עובדה נטענת זו היא שריד מובהק לכתב האישום המקורי שהוגש בהליך, עת היה בן-אליעזר בין החיים, שכן העבירה הגלומה בעובדות הנטענות, יוחסה אך ורק לבן-אליעזר.
הגם שנשמעו עדויות בעניין זה, לרבות עדותו של יהודה צדיק, והצדדים התייחסו לסוגיה בסיכומיהם, לא ראיתי כיצד יש בהכרעה בסוגיה זו על-מנת לתרום להכרעה בעבירות המיוחסות לנאשם.
אסתפק אפוא בהערות הבאות: (א) דבר פניית בן-אליעזר לנאשם על-מנת שיעמיד לו (לבן-אליעזר) הלוואה בסכום נוסף, לרבות באמצעות פניה לחברים, צוינה על-ידי הנאשם בחקירתו, מיוזמתו, ומבלי שלחוקרים הייתה אינדיקציה כלשהי לאותה דרישה (ת/6א עמ' 26 ש' 33); (ב) הנאשם תיאר כיצד פנה אל חברו ושותפו בחלק מעסקיו, יהודה צדיק, איש אמיד אף הוא, אשר הסכים להעביר כסף לבן-אליעזר, אולם התנה זאת בכך שהכסף יועבר לנאשם, והוא זה שיעבירו אל בן-אליעזר, ואף תינתן ערבות בדמות משכנתא על ביתו של בן-אליעזר ; (ג) בהינתן עמדתו של יהודה צדיק, ואף שצדיק העביר לרשותו של הנאשם שיק על מלוא הסכום, צוין בכתב אישום כי "נאשם 3 החזיק בשיק מספר ימים, אך לבסוף השיבו ליהודה צדיק ולא העבירו לבן-אליעזר על אף בקשות חוזרות ונשנות של בן-אליעזר"; (ד) הנאשם תיאר בחקירתו במשטרה ובעדותו כי פניית בן-אליעזר לקבלת הלוואה נוספת (מעבר להלוואה שהוא עצמו העמיד לו ביום 22.1.12), הוסברה כרצון לעמוד בתשלום מקדמה, אך משהוברר כי לא ניתן להעמיד את שיעבוד הבית (התנאי שהציב צדיק בלוחות הזמנים בהם נדרש הכסף) החליט שלא להעביר לבן-אליעזר סכום שאינו שלו.
אף אם נכונה טענת התביעה, והנאשם חזר וביקש מיהודה צדיק להעמיד את ההלוואה לבן-אליעזר, אין בנסיבה זו תרומה בעלת ערך להכרעה עובדתית, שכן ממילא הנאשם הודה כי העביר מכספו שלו 500,000 ש"ח לבן-אליעזר, וסוגית "המניע" עומדת להכרעה בהקשר זה. באותו אופן ניתן להתייחס גם לטענת ההגנה, לפיה יש לראות בעצם החזרת השיק ליהודה צדיק, כאינדיקציה נוספת לטענה כי לא התגבשה אצל הנאשם כוונת שוחד כלשהי, שאחרת היה דואג להעביר גם סכום זה לבן-אליעזר.