וקטטה; כאן מקום להזכיר את תשובתו של ר' משה פיינשטיין (שו"ת אגרות משה, אורח חיים, ד, עט [טו]) שבה נדרש, כדי למנוע איבה, לרשות הנתונה לרופא יהודי לחלל שבת לריפוי נכרים, וסכנת איבה זו גדולה - כדבריו - גם "מצד פרסום הידיעות על-ידי העיתונים תיכף מה שנעשה בכל העולם", ועל כן יש להתירה. כן ראו הרב ד"ר א' הילביץ "לביאור הסוגיא 'מפני דרכי שלום' ביחס לגויים" [טז], בעמ' של-שלא והמקורות המובאים שם, וכדבריו: "כשגוים רואים שישראל מטפלים בענינים אלו לישראל הנזקקים והם מופלים לרעה, יהיו הגוים מלאים איבה כלפי ישראל... עיקר הטעם של איבה אינו מחמת יראה אלא כדי להשכין סדר של שלום בעולם" (בעמ' שנה), ולהלן: "...כדי שלא לגרום איבה וקטטה בין כל בן נח לאדם מישראל אף זאת הוא תיקון העולם" (שם, בעמ' שנז). בהקשר דנא דרכי שלום עם ארצות הברית הן הן ההדדיות, והדבר מחזק את המסקנה שהוסקה.
ה. כאמור, מצרף אני דעתי לדעת חבריי.
הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' א' לוי.
ניתן היום, כ"ח בחשוון תשס"ו (30.11.2005).