זאת ועוד, מנכ"ל העוררת, מר פרידמן, התייחס לעניין זה במסגרת חקירתו הנגדית והפריך תיזה זו של המשיב, כאילו מכירת הדירות נוגעת רק להתחייבות העוררת כלפי הבנק המממן. ראו עמוד 88 לתמלול הפרוטוקול משורה 14-23 ועמוד 89 שורות 1-9:
"ש: אבל גם יש שיקול של הבנק, שוב... אז אתה מדבר איתי על מצב של סוף פרויקט שעמדת בכל ההתחייבויות כלפי הבנק ואז אתה כביכול חופשי לעשות, אבל מצב של תחילת פרויקט ויש לך מחויבות כלפי הבנק למכור דירות בקצב מסוים.
ת: לא! אם הייתי מקבל את ההחלטה שכל הדירות או שחצי מהדירות בפרויקט אני מייעד אותם להשכרה בתחילת הליווי הבנקאי אז זה הסכם הליווי שהייתי חותם עם הבנק, כשאני מראש מייעד את הדירות למכירה אז אני חותם עם הבנק הסכם אחד, אם אני מחליט החלטה לייעד חלק מהדירות ...
ש: אז בוא נעבור לפרויקטים שלנו, בפרויקטים שלנו המחויבות כלפי הבנק זה למכור את הדירות תוך פרק זמן מוקצב,
ת: כי זה המחויבות כלפי המדינה.
ש: לא, גם קרית אונו,
ת: לא הייתה לי זכות.
ש: גם קרית אונו המחיר, דירות בשוק החופשי, גם שם...
ת: אין לי זכות. אני לא מכיר את ה-, לפרטי פרטים את ההסכם עם קרית אונו, אין לי שום מניעה, אני אומר לך היום, להשאיר דירות בבעלותי שמיועדות למכירה בשוק החופשי בקרית אונו ולא למכור אותם.
ש: סיימת את ההתחייבויות שלך כלפי הבנק בקרית אונו?
ת: לא. אבל זה החלטה שלי, אני מחר יכול להביא עוד הון עצמי ממקורותיי ולהסיר את כל ההלוואות של הבנק והבנק ייתן לי להחזיק בדירות."
- סיכומו של דבר הוא כי יש לקבוע, שהעוררת לא רכשה "זכות במקרקעין" במסגרת זכייתה במכרזי "מחיר למשתכן" גם מהטעם שכעולה ממכלול המסמכים, כמו גם מעדותו של נציג רמ"י מר יעקב בעצמו, העוררת לא קיבלה זכות להחזיק במקרקעין לתקופה העולה על 25 שנה.
סוף דבר:
- לאור כל האמור בפסק הדין לעיל, אציע לחבריי כי יש לקבל את העררים על כל חלקיהם, ולקבוע:
א. כי התקיימו תנאי סעיף 85(א)(3) לחוק מיסוי מקרקעין ועל כן יש להורות למשיב לתקן את שומותיה העצמיות של העוררת מחמת טעות משפטית שהתגלתה לעוררת רק בדיעבד.