דיון והכרעה
המסגרת הנורמטיבית
- נקודת המוצא בשיטת משפטנו הינה כי חברה היא אישיות משפטית נפרדת מבעלי מניותיה והיא כשרה לכל זכות וחובה. עקרון האחריות המוגבלת הוא עמוד תווך המאפשר פעילות כלכלית תוך הפרדה בין נכסי החברה לנכסי בעליה. מכאן שחובות החברה אינם חובותיהם האישיים של בעלי המניות ולהיפך, אלא אם כן יוכח זאת במקרים החריגים ביותר.
- סעיף 4 לחוק החברות קובע כדלקמן:
"חברה היא אישיות משפטית כשרה לכל זכות, חובה ופעולה המתיישבת עם אופיה וטבעה כגוף מואגד."
- הרמת מסך היא סעד חריג וקיצוני המבוצע רק כאשר נעשה שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת. וכך קובע סעיף 6(א) לחוק החברות:
")1) בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה:
(א) באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה;
(ב) באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה,
ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו-193 ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה.
(2) לענין סעיף קטן זה, יראו אדם כמודע לשימוש כאמור בפסקה (1)(א) או (ב) גם אם חשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות, שגרמו לשימוש כאמור, אך נמנע מלבררן, למעט אם נהג ברשלנות בלבד." [ההדגשה אינה במרור. ס.א].
- בית המשפט יורה על הרמת מסך לפי סעיף 6(א) לחוק החברות רק במקרים חריגים שבהם נעשה שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת של החברה כדי להונות אדם, לקפח נושה, או תוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולת הפירעון של החברה, ובלבד שבעל המניה היה מודע לכך ומצא כי הדבר "צודק ונכון".
00הועתק מנבו
- 0סעיף 6(א) לחוק החברות קובע רשימה סגורה של מקרים חריגים המצדיקים הרמת מסך, וזאת כאשר נעשה שימוש באישיות המשפטית הנפרדת באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה. עילה נוספת היא שימוש הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה.
- תנאי הכרחי להרמת מסך הוא מודעותו של בעל המניה לשימוש הפסול באישיות המשפטית. החוק קובע כי גם "עצימת עיניים" - קרי, חשד בדבר טיב ההתנהגות והימנעות מבירורו - תיחשב כמודעות, אולם רשלנות גרידא מצד בעל המניה לא תספיק לצורך הרמת המסך.
- מעבר להתקיימות העילות הטכניות, על בית המשפט להשתכנע כי בנסיבות העניין "צודק ונכון" להרים את המסך. במסגרת זו, על בית המשפט לבחון שיקולים נוספים כגון שיעור אחזקותיו של בעל המניה, מילוי חובותיו כלפי החברה ויכולתה של החברה עצמה לפרוע את חובותיה (ראה ע"ע (ארצי ) 1774-09-16 אמנון פורת - גבריאל אואקנין (26.05.2021)).
- ויובהר- הרמת מסך היא פעולה קיצונית החותרת תחת עקרון האחריות המוגבלת, המהווה עמוד תווך בעולם העסקי. לכן, בית המשפט יורה על סעד זה בזהירות רבה ובמקרים חריגים בלבד, ולא די בתמונה "מדאיגה" או באי-פירעון חוב כשלעצמו כדי להצדיק את הרמת המסך.
- עד כמה שהדבר מאתגר מבחינת הזוכה, לא די בהעדר תשלום חובות ע"י החברה כדי להורות על הרמת מסך אלא שעל הטוען להרמת מסך להוכיח חוסר תום לב סובייקטיבי, מרמה, הברחת נכסים או מימון דק, קרי נטילת סיכון לא פרופורציונאלי להון החברה.
מן הכלל אל הפרט
- בענייננו, לא עמדה התובעת בנטל המוטל עליה להוכיח מי מהתנאים לעיל.
- בכתב התביעה, נטען באופן כללי כי נתבע 2 "פעל על מנת לקפח ולהונות את התובעת" (סעיף 4) וטענה זו לא נתמכה בדבר בכתב התביעה. יחד עם זאת, בדיון, ניסה ב"כ התובעת להרחיב את טענותיו וטען כי הנתבע 2 מפקיר את החברה שלו עצמו בבית המשפט דבר שלא הוכח.
- התובעת לא הוכיחה "מקרה חריג", "שימוש" כלשהו ע"י נתבע 2, לא כוונה להונות או לקפח , אפילו לא מודעות, לא פגיעה בתכלית החברה ולא סיכון בלתי סביר. התובעת אף לא הוכיחה כי נתבע 2 ידע על ההתקשרות.
- ראשית, עיון בהסכם מלמד כי נתבע 2 אינו חתום עליו אלא מר כהן (ראה נספח 2 לכתב התביעה).
- שנית, נציג התובעת מסר בדיון כי מעולם לא פגש את נתבע 2 טרם הדיון, לא נכח בעצמו בישיבה בה נחתם ההסכם ואינו יכול לומר כי נתבע 2 נכח באותה ישיבה (פרו' עמ' 3, ש' 9). לדבריו, רק מר לוי, נכח מטעם התובעת בפגישת חתימת ההסכם. הנה כי כן, מר לוי לא הובא לעדות. כך או אחרת, נציג התובעת אישר כי נתבע 2 לא היה חלק מההידברות טרם חתימת ההסכם כך שלא הוכח כלל כי נתבע 2 "עשה שימוש" באישיות המשפטית הנפרדת.
- באשר לכוונה להונות, הרי מסר נציג התובעת כי תחילה ההמחאות שנמסרו נפרעו ורק בחלוף זמן מה, אלה חזרו. לכתב התביעה לא צורפו ההמחאות ששימשו לביצוע התשלומים כך שגם מטעם זה לא ניתן לקשר את נתבע 2 לעסקה. מכל מקום, נציג התובעת אישר בדיון כי המחאות אלא לא נחתמו ע"י נתבע 2.
- תכליתה של ההתקשרות הייתה פרסום פעילות נתבעת 1, חברת ייעוץ בתחום המשכנתאות ולא הוכח כלל כי תכלית זו נוגדת לתכלית החברה או כי ההתחייבות הכספית - פחות מ-50,000 ₪- לא תאמה להון החברה- שעמד על 1,000,000 ₪ לפי נסח החברה שצורף כנספח 1 לכתב התביעה.
- טענות נתבע 2 כי לא היה מעורב בהתקשרות, וכי מר כהן ניהל את החברה לא נסתרו.
- חרף טענות התובעת כי נתבעת 1 הינה "חברת יחיד" ומשכך ניתן לייחס בקלות יתרה את חובותיה לבעל המניות שלה, הדבר לא הוכח. ויובהר- לא בנקל יורה בית המשפט על הרמת מסך גם בחברת יחיד ועל הנתבעת להוכיח את כל התנאים המפורטים בסעיף 6(א) לחוק החברות. בענייננו, עיון בנסח החברה מלמד כי נתבע 2 הוא אמנם מנכ"ל ובעל המניות היחיד אך חלק ממניותיו מוחזקות בנאמנות עבור אחר (בדיון נמסר כי היה זה עבור מר כהן) ומר כהן הוא דירקטור ביחד עמו.
- בדיון מיום 25.6.2024, נתבע 2 העיד כי "לא יודע כלום" על העסקה ולא היה פעיל בחברה, וכי מר כהן ניהל בפועל את החברה. לדבריו נפל קורבן למעשיו של כהן אשר פעל בנתבעת 1 כבשלו והביא עליה ועל נתבע 2 הליכים משפטיים ביזמת רשות המיסים. עדות נתבע 2 תמכה בגרסתו, שלא נסתרה, לפיה לא היה מעורב בהתקשרות כך שלא ניתן לייחס לו "שימוש" באישיות המשפטית לצרכיו האישיים שבכוחם היה להוביל להרמת מסך. הדבר אף עולה מתצהיר נתבע 2 אשר צורף לכתב ההגנה, בו פירט שלא היה מעורב בהתקשרות אלא מר כהן הוא שניהל את ההתקשרות והחברה.
- הנה כי כן, נתבע 2 טען באופן עקבי כי לא היה פעיל בחברה, לא ידע על העסקה ולא פגש את נציג התובעת. עד התובעת לא סתר את טענותיו. נתבע 2 הדגיש כי מי שניהל את כל החברה היה מר כהן. הוא גם הודה שהיה דירקטור ובעל מניות.
- ושוב- הצעת המחיר (נספח 2 לכתב התביעה) מופנית ל"שניר היקר, מנכ"ל הומי משכנתאות חברתיות" ונחתמה ע"י מר כהן בלבד. נציג התובעת עצמו, מסר כי רוב העסקה התנהלה מול מר כהן אך טען כי גם עם נתבע 2 היו פגישות. בפגישה שנייה (של התשלומים) נכח לדבריו נתבע 2, אשר מסר המחאות ואישר את העסקה. הנה כי כן, הצעת המחיר החתומה מופנית לשניר כהן. אין מסמך ספציפי בתיק המעיד על פגישה שנייה עם נתבע 2, בה מכל מקום לא נכח נציג התובעת אלא רק מר לוי וזה כאמור לא הובא לעדות. לא הוצגו המחאות בחתימת נתבע 2.
- נסח החברה מלמד כי מר כהן גם היה דירקטור בנתבעת 1, והצעת המחיר מופנית אליו כמנכ"ל ולא אל נתבע 2.
- לנוכח האמור, בשים לב לכך שסעד של הרמת מסך הינו סעד קיצוני הננקט שעה שהוכח כי נעשה שימוש באישיות משפטית ע"מ להונות אדם או לקפח נושה וכי השימוש פגע בתכלית החברה תוך נטילת סיכון בלתי סביר ליכולת הפירעון שלה, מצאתי כי דין התביעה נגד נתבע 2 להידחות.
- לא הוכח כי נתבע 2 היה מעורב בהתקשרות, כלל לא הוכח כי נעשה על ידו שימוש באישיות המשפטית הנפרדת, לא הוכח כי נטל עבור החברה סיכון בלתי סביר. לא הובאו ראיות למעורבות אישית, הונאה או כוונה לרמות מצד נתבע 2 כך שלא מתקיימים התנאים להרמת מסך.
סוף דבר
- על רקע האמור, חרף העדר מחלוקת על קיום יתרת התשלום של נתבעת 1, אין מנוס מדחיית התביעה נגד נתבע 2.
- חרף התוצאה אליה הגעתי, בנסיבות המיוחדות של תיק זה, לא מצאתי לחייב בהוצאות.
פסק הדין יישלח לצדדים.