דנא 21793-02-26 פלוני נ' פלונית

דנ"א 21793-02-26

בקשה לקיום דיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה (השופטים ד' ברק-ארז, ג' כנפי-שטייניץ ו-י' כשר) בבע"ם 57929-12-24 [נבו] מיום 29.1.2026 (להלן: פסק הדין).

רקע עובדתי

1. המבקש והמשיבה 1 (להלן: המשיבה; להלן ביחד: הצדדים) ניהלו קשר זוגי בין השנים 2016-2013, מבלי להינשא. כבר עתה יצוין כי כיום המשיבה היא רווקה ללא ילדים, ואילו המבקש נשוי ואב לשניים.  בתקופה שבה הצדדים היו בני זוג התגלה אצל המשיבה גידול ממאיר בשחלתה אשר התפשט גם לרחמה, ובשל כך המשיבה נדרשה לעבור טיפולים כימותרפיים אגרסיביים שהיו בעלי השלכה על פוריותה.  לפני שהחלו הטיפולים, הצדדים קיימו פגישת ייעוץ עם רופא במרכז הרפואי סורוקה (המשיב 2; להלן: מרכז סורוקה) בנוגע להליך שימור פוריות.  במעמד הפגישה הרופא מסר לצדדים מסמך שכותרתו "תצהיר" (להלן: ההסכם), שעליו נדרשו שני הצדדים לחתום, ובו נכללו הסכמות שונות בנוגע לתהליך.  בהסכם נכתב, בין היתר, כי לא ניתן יהיה לבטל את ההסכם באורח חד צדדי לאחר הצלחת ההפריה והחדרת העוברים שייווצרו לרחמה של האישה.  יוער כי ההסכם נוּסח מטעם מרכז סורוקה בהתאם להנחיות מינהליות שפורסמו בנושא, אך ההסכם "אינו משקף בהכרח נוסח אחיד שנהג או נוהג במרכזים רפואיים שונים", ולמעשה אף מרכז סורוקה עצמו עושה כיום שימוש בנוֹסח אחר (פסקה 28 לפסק דינה של השופטת ברק-ארז).
2. הצדדים חתמו על ההסכם בנוכחות עורך דין, ובסמוך לאחר מכן בוצע הליך שאיבת הביציות מגופה של המשיבה, במקביל למסירת זרעו של המבקש לצורך ההפריה. יצוין כי לימים העיד המבקש שבאותו שלב התערערו יחסיו עם המשיבה ועלו אצלו לבטים ביחס לתהליך, שבהם לא שיתף את המשיבה.  עם השלמת השאיבה התברר שנשאבו מגופה של המשיבה שלוש ביציות תקינות בלבד.  בהתאם להמלצה הרפואית העדכנית, אשר ניתנה בין היתר בראי סיכויי השרידות של הביציות, הצדדים החליטו להפרות את שלוש הביציות (בניגוד להמלצה הראשונית, שבה הוצע להם להפרות מחצית מהביציות שיישאבו).  בסמוך למועד הקפאת העוברים, הורו הרופאים על הפסקת הטיפולים לשימור הפוריות, ולאחר מכן עברה המשיבה כריתת רחם.  לפיכך, שלוש הביציות שהופרו הן היחידות שנשאבו בסופו של דבר מגופה.
3. בשנת 2016, לאחר שהמשיבה התבשרה כי היא "נקייה" מגידולים סרטניים, הודיע לה המבקש כי הוא מעוניין לסיים את הזוגיות ביניהם, והשניים נפרדו. מספר ימים לאחר הפרידה פנתה המשיבה אל המבקש וביקשה שיחתום על מסמך הסכמה לשימוש בעוברים המוקפאים.  כעולה מפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, המשיבה ציינה שהמבקש "אמר לה כי רק לאחר שתהיה לו בת זוג חדשה שתפנים שנושא העוברים הוא משהו שהוא מביא איתו לזוגיות, רק אז יחתום על מסמך ההסכמה" (פסקה 2(טז) שם).  בחלוף כארבע שנים, ביום 11.10.2020, פנתה המשיבה למבקש בנושא בשנית; המבקש אמר כי ישוחח על כך עם אשתו, ובהמשך הודיע על סירובו לבקשתה.

ההתיישבות העותומנית [נוסח ישן] 19164.        המשיבה הגישה ביום 22.11.2020 תביעה לבית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע (תמ"ש 52163-11-20) [נבו], שבמסגרתה ביקשה להורות למרכז סורוקה לאפשר לה לעשות שימוש בעוברים המוקפאים באמצעות הליך פונדקאות.  במסגרת ההליך הוגשה עמדת היועצת המשפטית לממשלה, אשר הציגה הצעה למתווה לפיו אם יינתן פסק דין לטובת המשיבה, ניתן יהיה לאפשר לה לנקוט בהליך פונדקאות כאם יחידנית, כאשר לאחר הלידה יינתן צו הורות פסיקתי שינתק את זיקת ההורות של המבקש ושל האֵם הנושאת (להלן: מתווה היועצת).  לאחר הליך ממושך, ביום 6.3.2024 קיבל בית המשפט לענייני משפחה (סגנית הנשיא ר' קודלר עיאש) את התביעה וקבע שיש לאפשר למשיבה לעשות שימוש בעוברים המוקפאים בהליך פונדקאות, בהתאם למתווה היועצת.  המבקש הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי בבאר שבע (עמ"ש 24918-04-24) [נבו], וביום 26.11.2024 קיבל בית המשפט המחוזי את הערעור בדעת רוב (השופטות ג' לוין ו-פ' גילת כהן, כנגד דעתו החולקת של השופט י' דנינו).  נקבע, בתמצית, כי ללא הסכמת המבקש לא ניתן לעשות שימוש בעוברים המוקפאים.