מכאן שנדמה כי מרבית טענותיו של המבקש בעניין זה מופנות כלפי יישום הדין על נסיבות המקרה דנן. ואולם, כידוע, הדיון הנוסף אינו "ערעור נוסף" (דנ"א 67314-09-24, בפסקה 13 [נבו]; דנ"א 67560-08-24 קבוצת עמוס לוזון יזמות ואנרגיה בע"מ נ' אדלטק אחזקות 2006 בע"מ, פסקה 15 [נבו] (26.11.2024)), ובנסיבות העניין איני סבור כי קמה הצדקה לדיון מחודש בדרך שבה יישם בית המשפט את הדינים הרלוונטיים.
- באותו אופן, גם הקביעה שהמשיבה תוכל להשתמש בעוברים המוקפאים לצורך היריון באמצעות הליך פונדקאות, אינה מקימה עילה לדיון נוסף. כמפורט לעיל, השופטת ברק-ארז הסתמכה בהקשר זה על המסקנה העובדתית שלפיה סוגיית הפונדקאות הייתה משנית בחשיבותה מבחינת הצדדים, ומבחינת המבקש בפרט (פסקה 102 לפסק דינה של השופטת ברק-ארז). השופטת ברק-ארז אף דחתה את טענת המבקש כי קביעה זו סותרת את הוראות ההסכם, בציינה כי הסעיף הרלוונטי בהסכם "אינו משקף שלילה גורפת של הליכי פונדקאות, אלא אך את העובדה שבאותה עת עמדה על הפרק התכנית להחדיר את העוברים לרחמה של [המשיבה - י"ע] בלבד" (פסקה 104 לפסק דינה). עוד התייחסה השופטת ברק-ארז לכך שהמבקש נתן את הסכמתו לשימוש בפונדקאות במועד המאוחר לחתימת ההסכם. השופט כשר, מצדו, נמנע מלהתייחס בהרחבה למישור האופרטיבי של פסק הדין (פסקה 17 לפסק דינו); והשופטת כנפי-שטייניץ ציינה במפורש כי אינה מכריעה בשאלת הפונדקאות (פסקה 52 לפסק דינה). ברי אפוא כי מסקנות בית המשפט בנושא אינן עולות כדי הלכה חדשה, ומכל מקום, טענה זו של המבקש היא טענה ערעורית מובהקת אשר אינה מקימה עילה לדיון נוסף.
- טענות המבקש נגד מתווה היועצת והיחס בינו ובין הוראות חוק הפונדקאות, אף הן אינן מקימות עילה לקיום דיון נוסף. זאת, מן הטעם הפשוט כי בניגוד לעולה מהבקשה, בית המשפט לא אימץ בפסק הדין את המתווה, כך שטרם נקבעו ההוראות האופרטיביות באשר לאופן השימוש בעוברים המוקפאים.
- סיכומו של דבר, הקביעות בפסק הדין נטועות באופן מובהק בנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה, ולא נקבעה בהן כל הלכה חדשה החורגת מגבולות ההליך דנן. שופטי ההרכב ביססו את פסק הדין על עקרונות מתוך הדין הקיים, והכריעו בשאלה הטעונה שהובאה לפתחם על רקע המציאות הקיימת - שבה הוראות החקיקה וחקיקת המשנה בעניין הפריה חוץ-גופית הן חלקיות בלבד, ואינן כוללות מענה שלם לכל המורכבויות וההיבטים של הנושא. כאמור, אין לכחד כי לתוצאת פסק הדין תהיינה השלכות מהותיות וכבדות משקל על המבקש, אולם כפי שנפסק לא אחת, "דיון נוסף נועד לבירור קשיותה של הלכה שנפסקה, ואילו קשיותה של תוצאה קונקרטית הנובעת מפסק הדין [...] אין די בה בהקשר זה" (דנ"א 2140/23, בפסקה 22 [נבו] [ההדגשות במקור - י"ע]; וראו גם: דנ"א 1075/15 בלום נ' אנגלו סכסון - סוכנות לנכסים (ישראל - 1992) בע"מ, פסקה 18 [נבו] (8.3.2015)).
- לבסוף, ראוי לסגור מעגל ולהדגיש פעם נוספת את הרקע העובדתי שהובילנו לשלב הדיוני הנוכחי. כבר לפני כעשור הביעה המשיבה בפני המבקש את רצונה לעשות שימוש בעוברים המוקפאים כדי להביא ילד לעולם. בהמשך לכך ניהלו הצדדים מחלוקת במשך למעלה מחמש שנים, בשלוש ערכאות, כאשר ההליך בבית המשפט לענייני משפחה נמשך לבדו למעלה משלוש שנים. בשים לב לטיב הסוגיה ולמערך הזכויות שעומד על הפרק, סבורני כי הגיעה העת לסיים את ההתדיינות המשפטית הממושכת שבין הצדדים (ראו והשוו: דנ"א 62866-05-25, [נבו] בפסקה 31 והאסמכתאות שם; דנ"א 2382/17 פלוני נ' פלוני, פסקה 25 [נבו] (3.4.2017)).
אשר על כן, הבקשה נדחית, וממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע. בנסיבות העניין ומשלא התבקשה תשובה, לא ייעשה צו להוצאות.