חבלה בכוונה מחמירה
- החלופה השניה של הוראת סעיף 329(א) לחוק העונשין עוסקת בניסיון שלא כדין להטיל באדם נכות או מום או לגרום לו חבלה חמורה. במישור היסוד העובדתי, נדרש כי יתבצע ניסיון לפגיעה באדם, אך אין דרישה שייגרם בפועל רכיב תוצאתי, ונדרש כי ניסיון הפגיעה ייעשה באמצעות נשק מסוכן או פוגעני אחר, ובלשון הסעיף:
- (א) העושה אחת מאלה בכוונה להטיל באדם נכות או מום, או לגרום לו חבלה חמורה, או להתנגד למעצר או לעיכוב כדין, שלו או של זולתו, או למנוע מעצר או עיכוב כאמור, דינו - מאסר עשרים שנים:
...
(2) מנסה שלא כדין לפגוע באדם בקליע, בסכין, באבן או בנשק מסוכן או פוגעני אחר;
- בענייננו, יידה הנאשם שלושה בקבוקי תבערה בשכונת מגורים לעבר שלושה בתי מגורים באישון לילה. בעת יידוי בקבוקי התבערה שהו דיירים בבתים ולנו את שנת הלילה (ראו, בין היתר, בהודעת אחד השכנים - ת/64). בקבוק תבערה אחד נפל על שער הכניסה לבית, ובקבוק תבערה נוסף נפל בכניסה לבית, פגע בעץ, נפל לקרקע והתנפץ (דו"ח הפעולה של רס"מ לואי סלאח ת/52).
היעדים לעברם ייודו בקבוקי התבערה היו יכולים להביא לפגיעה בחיי אדם, ובאורח נס לא נגרם נזק מעבר לנזק לרכוש.
בהתאם להלכה הפסוקה, בקבוקי תבערה מהווים נשק פוגעני וקטלני לכל דבר, אשר פגיעתו רעה (ע"פ 9511/01 קובקוב נ' מדינת ישראל, נו(2) 687 (2002) (עניין קובקוב); ע"פ 2460/15 ג'בארין נ' מדינת ישראל (04.05.2016) (עניין ג'בארין); ע"פ 3702/14 פלוני נ' מדינת ישראל (28.09.2014). מכאן כי הנאשם ביצע ניסיון פגיעה באמצעות נשק מסוכן כדרישת הסעיף.
- היסוד הנפשי הנדרש לשם הרשעה בעבירת חבלה בכוונה מחמירה הוא מחשבה פלילית - מודעות להתנהגות ולנסיבות, וכן "כוונה מיוחדת" להטיל באדם נכות או מום או לגרום לו חבלה חמורה, קרי הכרה בסיכון הממשי של גרם חבלה גופנית קשה (י' קדמי, על הדין בפלילים, חלק שלישי (2006), עמ' 1277 - 1283).
בהתאם להוראת סעיף 20(ג)(1) לחוק העונשין ולהלכה הפסוקה, מודעות לנסיבות ניתנת להוכחה גם באמצעות כלל עצימת העיניים, במובן בו אם נאשם חשד בקיומה של נסיבה מסוימת אך נמנע מלבררה, התעלמותו המכוונת מקיומה של נסיבה זו שקולה כנגד ידיעתה (י' קדמי, על הדין בפלילים, חלק ראשון (2012), עמ' 216).
עצימת עיניים מתקיימת במקרה של חשד סובייקטיבי להתקיימות הנסיבה. אך גם נסיבות אובייקטיביות שהיו מעוררות חשדו של כל אדם אחר, מבססות חזקה עובדתית, הפועלת לחובת הנאשם, כי נסיבות אלה עוררו גם את חשדו. חזקה זו ניתנת לסתירה, אם יוכיח הנאשם כי בליבו לא התעורר חשד כאמור, בשל נתוניו האישיים או נסיבותיו הייחודיות (ע"פ 4089/07 סייף נ' מדינת ישראל, בפסקה 30 (06.05.2010); ע"פ 11699/05 סרפו נ' מדינת ישראל, סב(4) 498 (2008), פסקה 4 לפסק דינו של השופט א' לוי).
- כוונה מיוחדת ניתנת להוכחה בעדות ישירה או בראיות נסיבתיות, אך גם באמצעות חזקת הכוונה, לפיה אדם המבצע פעולה, מודע לרוב לטיב הפיזי של מעשיו ולתוצאה הנובעת באופן טבעי ממעשיו (קדמי, על הדין בפלילים, חלק שלישי, עמ' 1282-1284; ע"פ 10423/07 מדינת ישראל נ' סיטרין (11.6.08); ע"פ 8871/05 שנגלוף נ' מדינת ישראל (12.3.07)). אין המדובר בחזקה חלוטה, ודי בכך שיעורר הנאשם ספק סביר בראיות המקימות את החזקה לשם הפרכתה (ע"פ 10110/03 גמליאל נ' מדינת ישראל (11.12.06); ע"פ 413/10 פלוני נ' מדינת ישראל (23.3.11)).
כוונה מיוחדת ניתנת להוכחה אף באמצעות הלכת הצפיות, לפיה גם אם עושה לא רצה להשיג תוצאה כלשהי בהתנהגותו, אך היתה צפייה ברמת הסתברות גבוהה כי התוצאה אכן תושג בעקבות התנהגותו, הרי שמתקיים היסוד הנפשי של הכוונה בעושה (רע"פ 9818/01 ביטון נ' סולטן, פ"ד נט (6) 554, 571-570. לעניין תחולת הלכת הצפיות ביחס לעבירת חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(2) ראו בע"פ 6019/09 קילאני נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (18.03.2010); ע"פ 5492/11 אלרחמן נ' מדינת ישראל, פסקה 29 (05.08.2012)).