ביחס לאישום החמישי טענה ב"כ המאשימה כי הוא התרחש לאחר מעצרו של הנאשם ומבוסס על עדויות אנשי השב"ס ותמונות החבלה שצולמו על ידם.
ב"כ המאשימה עמדה על כך שהנאשם לא מסר גרסה בחקירותיו במשטרה, מסר כפירה כללית במענה לכתב האישום ובחר שלא להעיד בבית המשפט. לדבריה, הנאשם שתק אף במענה לשאלות שאינן קשורות לאירועים לגביהן הוזהר. שתיקתו מהווה סיוע לראיות התביעה בהתאם לסעיף 162(א) לחוק סדר הדין הפלילי ומצטרפת לראיות המבססות את אשמו של הנאשם.
- לדברי ב"כ המאשימה, מתקיימים יסודות הגדרת "מעשה טרור" שבחוק המאבק בטרור ביחס לאישום הראשון. הוכח כי הנאשם פעל ממניע לאומני ואידיאולוגי, כעולה מדברי שמעון, נוכח הבחירה ליידות בקבוקי תבערה אל עבר בתי מגורים של ערבים בשכונה במזרח ירושלים, בסמיכות למתקפת שמחת תורה - השבעה באוקטובור, ובהיעדר גרסה של הנאשם בעניין המניע.
תמצית טענות הנאשם
- ב"כ הנאשם טען כי לא הוכחו היסודות הנדרשים להרשעה מעבר לספק סביר בכל האישומים המיוחסים לנאשם, בשל כשלי זיהוי מהותיים, ובהיעדר הוכחת נסיבות העבירות. ב"כ הנאשם סקר את עדויות העדים שזיהו את הנאשם בסרטוני מצלמות האבטחה בחקירותיהם במשטרה, אך חזרו בהם בעדותם בבית המשפט. הוא טען כי בעדותם בבית המשפט העדים לא הצליחו לזהות את הנאשם באופן חד משמעי (למעט הרב פרץ שאף הוא זיהה את הנאשם רק בסרטוני שיח ג'ראח ובנק לאומי, ואף זאת לא בוודאות מוחלטת). הוא טען כי הזיהויים בחקירות העדים במשטרה חסרי ערך ראייתי ממשי, מאחר שלכתחילה לא עמדו ברף הוודאות הנדרש בהליך פלילי. הדברים נלמדים מהפערים המהותיים שבין העדויות שנמסרו במשטרה לבין העדויות שניתנו בבית המשפט, וכן מקיומן של הטיות חיצוניות בתהליך הזיהוי. הטיות אלה כללו הצגת סרטונים ערוכים לעדים וידיעתם כי הם נחקרים ביחס לנאשם עוד בטרם הצפייה בסרטונים, לצד פגמים נוספים שנפלו בעדויותיהם. באשר לרינת, נטען גם כי הסרטונים הוצגו לה במהלך עבודתה ולא בתנאים נייטרלים, וכי תיעוד חקירתה החל רק לאחר שכבר זיהתה את הנאשם, באופן המעורר חשד. לפיכך, טען ב"כ הנאשם כי יש להמעיט במשקל שניתן לייחס לזיהוי שמסרה רינת. עוד נטען על ידי ב"כ הנאשם, כי יש להמעיט במשקל הזיהוי שנעשה על סמך סרטונים ערוכים ולא חומר גולמי.
אשר לשתיקת הנאשם, טען ב"כ הנאשם כי שתיקתו אינה יכולה לשמש כחיזוק לראיות הזיהוי שכן לא הונחה תשתית ראייתית מספקת להוכחת זהות הנאשם מעבר לספק סביר, כך שאין מקום להסתמך על שתיקתו כתוספת ראייתית.
- בבחינת יסודות הגדרת "מעשה טרור" שבחוק המאבק בטרור, טען ב"כ הנאשם כי לא הוכח מניע לאומני או אידיאולוגי. טענות המאשימה מתבססות על עדות שמעון בחקירתו במשטרה בלבד, אך מתמלול חקירתו במשטרה עולה כי רק לאחר שהחוקר שאל אותו מספר פעמים אם הנאשם אמר שהוא רוצה לבצע פיגוע, ולאחר שהיסס והכחיש, אמר את הדברים מהם נבנית המאשימה בטיעוניה. מעבר לכך נטען כי עדותו של שמעון כהן, שהוא עד שותף, דורשת זהירות מוגברת כיון שהוא העיד לפני סיום משפטו כך שיש חשש להטיית עדותו. בנוסף, שמעון בעצמו העיד בחקירתו כי הבתים עליהם השליך הנאשם את בקבוקי התבערה נמצאים ברחוב שבו מתגוררים יהודים וערבים יחד.
עוד ציין ב"כ הנאשם כי לא הוצגה ראיה המצביעה על כך שהנאשם ידע כי בבית אליו זורק את בקבוקי התבערה מתגוררת משפחה ערבית. הוא טוען כי המעשים שבוצעו במוקדים שונים, כמו סניפי בנק, סניפי דואר ובית המשפט, לא תומכים בטענה לקיום מניע אידיאולוגי ממוקד.