| בית הדין האזורי לעבודה באר שבע | |
| סע"ש 47968-07-24
10 פברואר 2026 |
|
| לפני:
כב' השופטת אביגיל בורוביץ' נציג ציבור (עובדים) מר חאלד אבו עג'אג' נציגת ציבור (מעסיקים) גב' עינב מורדוך |
|
| התובעת: | נויה דמרי
באמצעות ב"כ עוה"ד ריטה אהוד |
| – | |
| הנתבע: | עו"ד ג'אמיל מטאלקה
באמצעות ב"כ עוה"ד שגיב עזרא |
| פסק דין
|
- פתח דבר
- בלב תביעה זו, אותה העמידה התובעת על לא פחות מסך 197,451 ₪, מצויה טענתה של התובעת כי היא פוטרה על ידי הנתבע לאלתר, לאחר שהודיעה שהיא בהריון.
- התובעת עותרת לשורה של סעדים: אי מתן הודעה לעובד על תנאי עבודה; פיצוי על פיטורים שלא כדין; הפסד פיצויי פיטורים; הפסד דמי הבראה; הפסד חופשה; אובדן פנסיה; היעדר שימוע; פיצוי לא ממוני.
- הנתבע מכחיש את טענותיה של התובעת אולם מודה בהפרשים לזכותה של התובעת: 1,701 ₪ עבור הפרשי דמי הבראה, ו- 2,603 ₪ עבור הפרשי הפקדות לפנסיה.
- נציין כבר עתה, כי דינה של התביעה להידחות ברובה לאור התנהלותה של התובעת. כפי שיפורט בהרחבה בהמשך, התובעת, בחוסר תום לב, הסתירה מהנתבע את דבר הריונה, וגם כאשר בחרה להודיע לו על כך, לא תמכה את אמירתה באישור רפואי. למעשה, עד לרגע כתיבת דברים אלה, לא הוצג מטעמה של התובעת אישור רפואי מזמן אמת המאשר את היותה בהריון.
- ודוק: אין חולק על כך שהתובעת אכן הייתה בהריון במועד פיטוריה, אלא שהיא דאגה להודיע על כך לנתבע רק בדיעבד, לאחר שכבר פוטרה.
- בנסיבות אלה, ברי שהנתבע לא ידע, במועד פיטוריה של התובעת, שהיא בהריון ועל כן ממילא לא ניתן לייחס לנתבע פיטורי עובדת בניגוד לחוק.
- על כך נוסיף, כי התנהלותו של הנתבע עוד טרם פיטוריה של התובעת מלמדת אף היא על כך שפיטוריה של התובעת נבעו מצמצום בהיקף העבודה ובכוח האדם.
- כפי שנפרט בהרחבה להלן, גרסתה של התובעת התגלתה כבלתי אחידה, תוך שישנם פערים משמעותיים בין גרסתה כפי שהיא מובאת בכתב התביעה לבין הגרסה המובאת בתצהירה ובחקירתה של התובעת, ופערים בין הגרסה שניסתה להציג לבין הסרטונים ותמלילי השיחות שהוצגו. בחקירתה, התובעת סיפקה לפערים אלה הסברים דחוקים. התנהלותה חסרת תום הלב של התובעת עומדת לה לרועץ ואינה מאפשרת לקבל את גרסתה לגבי חלק הארי של רכיבי התביעה.
- מצאנו לנכון להבהיר עמדה זו בטרם כניסה לעובי הקורה, שכן התובעת מדגישה בסיכומיה כי מדובר ב"רמיסה קשה בכבודה של אישה באשר היא אישה שכל "חטאה" הוא הריונה" (סעיף 1.1. לסיכומי התובעת).
- אכן, חוק עבודת נשים תשי"ד - 1954 (להלן: "חוק עבודת נשים") הוא חוק בעל מטרה ציבורית חשובה: קידום מעמדן והשתלבותן של אימהות במעגל העבודה, והגנה על זכויות הוריות ככלל. ואולם, אין לקבל מצב בו החוק מנוצל לרעה, תוך התנהלות חסרת תום לב באופן בוטה. כזה הוא המקרה שבפנינו.
- זה המקום להתייחס לטענת התובעת כי ההקלטות שהוצגו על ידי הנתבע אינן מלאות וערוכות באופן מגמתי. ראשית, התובעת לא הוכיחה טענה זו, ואולם גם אם אכן ישנם חלקים מההקלטות שהושמטו, הרי שדי לנו במה שיש בהקלטות אלה על מנת להידרש לשאלות העולות בהליך, ואין לנו צורך לדון במה שאין בהן.
- נבוא, אפוא, ונתייחס לדברים ביתר הרחבה. בטרם נדון ברכיבי התביעה לגופם, נציג את התשתית העובדתית כפי שהיא עולה מחומר הראיות.
ההתיישבות העותומנית [נוסח ישן] 1916
- 12-34-56-78 צ'כוב נ' מדינת ישראל, פ'ד נא (2)ההשתלשלות העובדתית, כעולה מחומר הראיות
ב.1. יציאת התובעת לחל"ת
- הנתבע הוא בעליו של משרד עורכי דין. התובעת עבדה אצל הנתבע כפקידת הוצאה לפועל מיום 18.4.2023 ועד ליום 20.2.2024, קרי, במשך כעשרה חודשים.
- ביום 31.10.2023 התובעת חתמה על מכתב שכותרתו "יציאה לחל"ת לאור תקופת מלחמה". באישור עליו חתמה התובעת נכתב כך:
"אני הח"מ....נותן הסכמתי להוצאתי לחל"ת לתקופה החל מיום 01.11.23 ועד ליום 01.02.24 בשל צמצום מהותי בפעילות העסק וזאת לאחר שהוסבר לי את משמעות הדבר ולאחר שימוע."