בתום השיחה מסר הרופא לבני הזוג את התצהיר הנזכר בחוות דעתן של חברותיי, והורה להם לחתום עליו בפני עורך דין. לאחר שהצדדים חתמו על התצהיר, החלה המערערת בטיפול הורמונלי לצורך שאיבת ביציות, והמשיב מסר זרע לבית החולים. בהמשך לכך, ביום 23.11.2015, בוצע סבב שאיבת ביציות מגופה של המערערת. להפתעת כולם, בתום הסבב הסתבר כי מגופה של המערערת נשאבו שלוש ביציות תקינות בלבד. על כן, בהמלצת הצוות הרפואי ובהסכמת הצדדים, ביום 25.11.2015 הופרו שלוש הביציות שנשאבו מן המערערת, בזרעו של המשיב.
כבר עתה יצוין כי בין הצדדים ניטשה מחלוקת באשר לשאלה האם, עובר להפריית שלוש הביציות שנשאבו מן המערערת, הבינו הצדדים כי קיים סיכון ממשי שלא ניתן יהיה לשאוב מן המערערת ביציות נוספות, כך שהפרייתן בזרעו של המשיב קושרת ומתלה, באופן מוחלט, את הורותה הגנטית של המערערת בהסכמתו של המשיב כי ייעשה שימוש בביציות שהופרו. למחלוקת זו אשוב בהמשך הדברים.
עם זאת, אין, ולהשקפתי אף לא יכולה להיות, מחלוקת כי כבר במועד זה, קרי – עובר להפריית שלוש הביציות שנשאבו מן המערערת – התבססה בדעתו של המשיב התובנה כי אם יבוא היום שבו יתבקש ליתן את הסכמתו לשימוש בביציות המופרות קיים, למצער סיכוי סביר, כי יסרב לכך. ודוק, מסקנה זו אינה נלמדת מקביעה שיפוטית שהיא תוצאה של חקירת המשיב וחיטוט בנבכי נפשו, אלא מפיו של המשיב עצמו. כך, בתצהיר העדות הראשית שהגיש לבית המשפט לענייני משפחה, הצהיר המשיב כי:
"בהחלט ניתן לומר שרגע שאיבת הזרע שלי [...] היה הרגע בו התערערו יחסי הזוגיות בינינו. אני חשתי מובך, מושפל ומנוצל. בעיני רוחי ראיתי את עצמי אסוציאטיבית באותם הרגעים הלא נעימים כפרה שחולבים אותה ביד גסה. איך יוצאים מזה עכשיו? שאלתי את עצמי. בתחושותיי הקשות שיתפתי עוד באותו היום את אמי. היא הרגיעה אותי ואותה בכך שללא הסכמתי ממילא לא תוכל [המערערת] לעשות שימוש בביציות המופרות בזרעי, כך שיש לי עדיין אפשרות להתחרט על הסכמתי הנמהרת להפרות ביציות של [המערערת] בזרעי" (שם, בסעיף 16; ההדגשות הוספו – י' כ').
מהאמור לעיל עולה כי המשיב מעיד על עצמו כי עובר למסירת זרעו לבית החולים לצורך הפריית הביציות של המערערת, הוא חש שיחסי הזוגיות עם המערערת "התערערו". יתר על כן, באותו מעמד הוא כבר חפץ למצוא נתיב מילוט מהסיטואציה, שבה הוא תורם את זרעו להפריית ביציות המערערת ("...איך יוצאים מזה עכשיו"). נוכח תחושותיו האמורות (המתוארות על-ידו כ-"קשות"), המשיב התייעץ עם אמו, אשר הצליחה "להרגיע" אותו בציינה שללא הסכמתו לא תוכל המערערת לעשות שימוש בביציות המופרות; והמשיב אכן "נרגע" בהבינו כי "...יש לי עדיין אפשרות להתחרט על הסכמתי הנמהרת להפרות ביציות של [המערערת] בזרעי" (ההדגשה הוספה – י' כ').