העובדות הינן אפוא ברורות: מפיו של המשיב, לא בפליטת פה מעל דוכן העדים אלא בתצהיר ערוך כדין, אנו למדים כי במועד הקריטי של מסירת זרעו להפריית ביציותיה של המערערת, ראה המשיב את יחסיו עם המערערת כיחסים המצויים בהתערערות. חשוב מכך, אנו למדים כי במועד זה חפץ המשיב שלא להשתתף כלל בהליך תרומת הזרע וההפריה ("איך יוצאים מזה"), ונאחז בזכות המוקנית לו לא לאפשר, בעתיד, שימוש בביציות המופרות, כתרופה מראש להשלכות "הסכמתו הנמהרת" להשתתף בהליך ההפריה.
לחשיבותה של הצהרתו האמורה של המשיב, אשוב גם כן בהמשך הדברים.
בצד ההתעכבות על הלך מחשבתו של המשיב באותה עת קריטית, סבורני כי ראוי להתעכב קמעה גם על מצבה של המערערת באותו מועד: לאחר שאך לאחרונה הוכתה המערערת בידיעה כי היא חולה במחלה קשה אשר בשל הטיפול האגרסיבי שעליה לעבור כדי לטפל בה, מומלץ לה לבצע הליך לשימור פוריות, גילתה המערערת שבשאיבת הביציות נשאבו מגופה שלוש ביציות תקינות בלבד, מספר נמוך באופן חריג בשים לב לגילה (עמ' 15, שורות 21-13, לפרוטוקול הדיון בבית המשפט המחוזי מיום 30.10.2024). בעצת רופאיה, מחליטה המערערת להפרות את הביציות בזרעו של המשיב על מנת להעלות את הסיכוי שניתן יהיה לעשות בהן שימוש בעתיד – כל זאת בהסכמתו של המערער ומבלי שהוא חושף בפניה את הלך רוחו ואת העובדה כי קיים סיכון ממשי שבהסתמכותה עליו, נשענת המערערת על משענת קנה רצוץ.
לאחר הפריית שלוש הביציות שנשאבו מן המערערת בזרעו של המשיב, התכוונה המערערת לעבור סבב שאיבה נוסף. ואולם, עקב התדרדרות במצבה הרפואי הופסק הליך שימור הפוריות של המערערת. בחלוף מספר חודשים, שבמהלכם עברה המערערת שישה סבבים של טיפולים כימותרפיים, התבשרה המערערת כי יהיה עליה לעבור הליך של כריתת רחם. לטענתה, במועד זה ניחם אותה המשיב באומרו כי אין לה ממה לחשוש, שכן תמיד תוכל לעשות שימוש בביציות המופרות שהוקפאו. ביום 20.7.2016 עברה המערערת הליך של כריתת רחם, וחודש לאחר מכן הודיע לה המשיב כי הוא מעוניין לסיים את מערכת היחסים הזוגית ביניהם.
לימים, לאחר שהמשיב נישא ונולדו לו ילדים, פנתה המערערת למשיב וביקשה את הסכמתו כי תעשה שימוש בביציות המופרות. המשיב סירב ובעקבות כך הגישה המערערת את התביעה העומדת במוקד ההליך דנן.
- טענת המערערת להשתק, נסמכת על כך שבפרק הזמן שבין הוצאת זרעו של המשיב לבין הפריית שלוש הביציות שנשאבו ממנה, כבר קיננו בלבו של המשיב "ספקות מהותיים" (כך הגדירה המערערת את הלך רוחו של המשיב באותה עת ועל כן אשתמש גם אני במונח זה בהתייחס לטענותיה) באשר לנכונותו להסכים לשימוש בביציות לאחר הפרייתן. לטענת המערערת, בשלב זה היו שני בני הזוג מודעים לכך שקיים סיכון ממשי כי שלוש הביציות שנשאבו בסבב השאיבה הראשון הן הביציות היחידות שניתן יהיה להפיק מגופה. בנסיבות אלו, כך נטען, היה על המשיב לחשוף בפני המערערת את ספקותיו האמורים, שכן לו היו הדברים מובאים לידיעתה במועד, הייתה המערערת נמנעת מהפריית הביציות בזרעו של המשיב, ובוחרת להימנע מהפרייתן בשלב זה או להפרותן בזרע מתורם. לשיטתה של המערערת, הימנעותו של המשיב מחשיפת ספקותיו עובר להפריית הביציות בזרעו בשלב זה, הקנתה לו מעין "זכות וטו" על יכולתה לממש הורות גנטית. בכך, כך נטען, סתם המשיב את הגולל על סיכוייה של המערערת להיות אם לילדים הנושאים את מטענה הגנטי בדרך אחרת, ומתקיימים, לשיטתה, יסודותיה של דוקטרינת ההשתק מחמת שתיקה.
- אכן, כפי שצוין בחוות דעתן של חברותיי, שיטתנו המשפטית מכירה בדוקטרינת השתק מכוח מצג, שלפיה אדם היוצר כלפי זולתו מצג עובדתי, לא יורשה לחזור בו מהמצג ולהכחיש את נכונותו מקום שבו נעשה המצג מתוך כוונה כי הזולת יפעל על-פיו, והזולת אכן פעל בהסתמך עליו ושינה את מצבו לרעה (ע"א 314/07 רון נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פסקה 20 לפסק דינה של השופטת א' פרוקצ'יה (8.4.2010) (להלן: עניין רון); רע"א 7831/99 צוריאנו נ' צוריאנו, פ"ד נז(1) 673, 685 (2002) (להלן: עניין צוריאנו); רע"א 4928/92 עזרא נ' המועצה המקומית תל-מונד, פ"ד מז(5) 94, 100 (1993) (להלן: עניין עזרא)).
מופע ספציפי של השתק מכוח מצג, הינו השתק מחמת שתיקה. המדובר במצב שבו צד אחד פועל מתוך הנחה מוטעית, שעה שבנסיבות העניין היה על הצד האחר להבהיר לו את העובדות כהווייתן. משנמנע האחרון מלעשות כן, והצד הראשון הסתמך על ההנחה המוטעית ושינה את מצבו לרעה, יושתק הצד האחר מלטעון כנגד אותן עובדות (ראו: ע"א 2483/14 שלומוביץ נ' בית חנניה מושב עובדים להתיישבות, פסקה 32 לפסק דינה של השופטת ד' ברק-ארז [נבו] (14.7.2016) (להלן: עניין שלומוביץ); ע"א 9542/04 רותם חברה לביטוח בע"מ (בניהול מורשה) נ' נחום, פסקה 8 לפסק דינו של השופט א' ריבלין [נבו] (2.1.2006); עניין צוריאנו, בעמ' 687-685; וראו גם: דניאל פרידמן ונילי כהן חוזים כרך א 92 (מהדורה שנייה 2018) (להלן: פרידמן וכהן חוזים א)).