כידוע, הכרה בקיומה של חובת גילוי בין צדדים נגזרת מטיב מערכת היחסים שביניהם ומנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה (ראו, למשל: ע"א 2274/21 מור נ' אלעד ישראל מגורים בע"מ, פסקה 80 לפסק דינו של השופט א' שטיין [נבו] (1.1.2023); דניאל פרידמן ונילי כהן חוזים כרך ב 204 (מהדורה שנייה 2020) (להלן: פרידמן וכהן חוזים ב)). אחד המקרים המובהקים שבהם נטתה הפסיקה להכיר בקיומה של חובת גילוי הוא מקום שבו שוררים בין הצדדים יחסי אמון (ע"א 5893/91 טפחות בנק משכנתאות לישראל בע"מ נ' צבאח, פ"ד מח(2) 573, 597 (1994); פרידמן וכהן חוזים א, בעמ' 686; פרידמן וכהן, חוזים ב, בעמ' 204). ואמנם, בפסיקתו של בית משפט זה הודגש כי מערכת היחסים בין בני זוג מושתת על יחסי אמון מיוחדים, המקימים ציפייה לגיטימית להגינות, שקיפות ויושר (ראו: עניין ולנטין, בעמ' 454; בע"מ 5827/19, פסקה 2 לחוות דעתו של השופט נ' סולברג). לפיכך, הדעת נותנת כי דווקא יחסי האמון השוררים בין בני זוג, יצדיקו הכרה בחובת אמון מוגברת ביניהם.
ואכן, כאשר עמדה על הפרק סוגיה הקשורה ביחסים הכלכליים בין בני הזוג, הכירה הפסיקה בקיומה של חובת גילוי ביניהם (ראו, למשל: עניין דומב, בעמ' 796-795; בע"מ 5827/19, פסקאות 47-46 לפסק דינה של השופטת י' וילנר; בע"מ 4507/22 פלונית נ' פלוני, פסקה 22 לפסק דינה של השופטת ד' ברק-ארז, בדעת מיעוט אך לא לעניין זה [נבו] (14.12.2022); וראו גם: ליפשיץ, בעמ' 338-336).
- מנגד, במקרים שבהם נטען כי היה מוטל על אחד מבני הזוג לגלות עובדה הנוגעת למערכת היחסים האינטימית או הרגשית שבין בני הזוג – סירבה הפסיקה להכיר בקיומה של חובת גילוי. כך, בפסק הדין ב-בע"מ 5827/19 קבע בית משפט זה כי אין להכיר בחובת גילוי משפטית בין בני זוג בטרם הנישואין לגבי נטייה מינית או אמונה דתית. בדומה, בפסק הדין ב-בע"מ 4181/22 נקבע כי אין להכיר בזכותו של תובע לפיצוי כספי, על יסוד טענתו כי רעייתו הציגה לו מצג שווא לפיו הוא אביו הביולוגי של הקטין שנולד במהלך נישואיהם.
בנמקו מדוע אין להכיר בחובת גילוי ביחס למערכת היחסים האינטימית או הרגשית שבין בני הזוג, הטעים בית משפט זה כי אין מקום ל-"משפוט" מערכת היחסים שבין בני זוג, על-ידי יצירת חובה משפטית (להבדיל מחובה ערכית או מוסרית) לגילוי עניינים שבלב (ראו: בע"מ 4181/22, פסקה 24 לפסק דינה של השופטת י' וילנר; עניין ולנטין, בעמ' 455-454). כך, בפסק הדין ב-בע"מ 5827/19, ציינה השופטת י' וילנר כי: