לסיכום הודעה זו, הנאשם ממשיך להימנע משיתוף פעולה ענייני, עומד על הטענה כי אינו זוכר דבר ממה שאירע ביום הרצח וביום המעצר, אינו מנצל את ההזדמנות לספק אליבי זו הפעם השנייה, וממשיך לשקר ביחס למעורבותו בכל הקשור לפירוק הלוחיות והעמסת המיצובישי על הגרר. הנאשם קושר את עצמו לכלל המסמכים שנתפסו במאזדה, למעט גזיר הנייר המפליל, ומסרב למסור דוגמאות כתב יד.
החקירות השלישית והרביעית מבוצעות ברצף ביום 14.9.22, החלק הראשון מתחיל בשעה 12:05 והשני ב-15:44 [ת/153 ו-ת/154 - ההודעות, ת/156 - התמליל המשותף]. החוקרת היא הפעם חגית סבנאר. החקירה נפתחת בשיחה ארוכה שאינה נוגעת ישירות לרצח ולאירועים סביבו, והנאשם משתף פעולה ומשיב תשובות ענייניות. הוא מספר על עיסוקיו בתחום ההובלות והתכשיטים, ועל שגרת חייו הכוללת השכמה מוקדמת, עבודה וסידורים, כשרוב הזמן הוא בבית, אך אוהב גם לטייל ולהסתובב ברכב. בשנת 2011 עבר תאונת דרכים קשה, היה מורדם ומונשם כחודשיים, ועבר הליך שיקום לאורך מספר שנים. בשל התאונה הוא מוכר כנכה ברמה של 85%, אינו יכול לרוץ ומתקשה בהליכות ארוכות, ומכאן השימוש האינטנסיבי שלו ברכבים. את המאזדה, שמשמשת אותו לעיתים, קיבל ללא תמורה מחבר משפחתי בשם מוחמד אבו כליפא, שגם תמך בו בהליכי השיקום. הרכב נמצא בבית, וכל אחד יכול להשתמש בו.
בשלב זה מתאר הנאשם את הניסיונות שאירעו בעבר לחסלו. לדבריו, גורמים עלומים ניסו לחסל אותו 3-4 פעמים, כאשר בפעם האחרונה נורו לעבר רכבו מעל 40 כדורים, במנהרה שבסמוך ליציאה מביתו, אך הוא לא נפגע, ובמשך כמה ימים התחבא בפרדסים בטרם שב לביתו. אף על פי כן, לטענתו, הוא אינו מסוכסך עם איש. החקירה חוזרת ליום המעצר וליום הרצח, והנאשם חוזר לסורו, מסרב למסור מידע ענייני ושב וטוען שאינו זוכר דבר מיום המעצר ומיום הרצח, למרות שבדרך כלל הוא זוכר מה הוא עושה ביום יום. הנאשם נשאל על עבדאללה אל חטיב, נהג הגרר, ומספר שמדובר בקרוב משפחה שגם מתגורר בשכנות אליו, ושעמו הוא נפגש כמעט מדי יום. אף על פי כן, הוא אינו זוכר אם נפגשו ביום המעצר, ואף טוען שאינו יודע בדיוק במה עוסק עבדאללה. הוא אינו זוכר ששוחחו בטלפון מספר פעמים ביום המעצר, וגם לא שנפגשו בחניון באבו כביר על מנת להשתמש בשירותיו של עבדאללה כגרריסט.
עוד משיב הנאשם שאינו זוכר אם נסע לאחרונה על מיצובישי אאוטלנדר, אם היה לאחרונה בחולון, בחיפה או בלוד, והוא מכחיש כל קשר לטענה כי הגיע לתל אביב על מנת לאסוף את המיצובישי. הוא אינו מכיר את הקורבן, ושמע לראשונה על הרצח רק כשנעצר. את המספר 337 אינו זוכר, וגם לא את החיפושים באינטרנט שבוצעו באמצעותו ביחס לרצח. הלוחיות שנתפסו במאזדה אינן קשורות אליו, ומעולם לא ראה אותן קודם לכן. אין לו שום קשר למעקב אחרי הקורבן לחולון, וגם כשניתנת לו הזדמנות נוספת לתאר מה עשה ביום הרצח, הנאשם אינו זוכר. הוא מסרב פעם נוספת לרשום בכתב ידו את הספרות 1-10 ושב וטוען שאינו מכיר את הפתק שהראו לו בחקירה הקודמת. הוא נשאל על מוחמד אל חטיב, ומשיב שגם הוא בן דוד ושכן, אך גם לגביו אינו יודע במה הוא עוסק, למרות שהם מתראים כמעט כל יום ו"הוא כמו אח".