הנאשם נחקר גם לגבי אינדיקציות נוספות, שיפורטו בהמשך בפרק ייעודי, לכך שמנוי 685 היה בחזקתו ובשימושו לאורך כל סוף השבוע, ולא בידיו של סאמר, והתקשה לספק לכך הסברים. אחד הממצאים הבולטים בהקשר זה נוגע לשיחה שהתקיימה ביום ראשון בשעה 13:15 ממנוי 685 למספר טלפון של חברת יבואנים של מגנטים בבית שמש, שהתקבל בהודעת טקסט ששלח ווספי דקות אחדות קודם לכן למנוי 401. הנאשם מכחיש, וטוען כי חיפש מגנטים רק ביום שני, וקיבל את ההמלצה על החברה בבית שמש רק כשהיה בחולון, ומעבר לכך אין לו כל הסבר [שם, בעמ' 653-655].
לגבי החומוס, מספר הנאשם שהוא ועודאי פגשו הרבה אנשים אבל הוא אינו זוכר שמות. זמן הנסיעה לשם מהמתחם המשפחתי 5-6 דקות, כך שהגיעו קצת אחרי שבע. היו הרבה אנשים במקום, והמסעדה לא נפתחה במיוחד עבורם. יתר הפרטים עליהם נחקר הנאשם בחקירה זו כבר שובצו בפרקים קודמים, ואין צורך בהרחבה נוספת.
מהימנות הנאשם - כללי
כפי שהובהר לעיל בהרחבה, את התשובות שמסר הנאשם בשלב החקירה המשטרתית, ביחס לכלל הסוגיות שבמחלוקת, ניתן לחלק לשני חלקים. בחלק האחד, נמנע הנאשם ממתן תשובות ענייניות ביחס למעשיו ביום הרצח וביום המעצר, בטענת שווא של ליקויי זיכרון, ולמעשה לא רק ששמר על שתיקה, על כל המשתמע מכך בהיבט הראייתי, אלא אף שיקר במפגיע כשטען לקשיי זיכרון. בחלק השני, כשעומת עם התשתית הראייתית שנאספה, חוליה אחר חוליה, השיב הנאשם בשקרים בוטים, כאשר הכחיש מכלול רחב של עובדות אשר אינן שנויות עוד כיום במחלוקת, למשל לגבי מעשיו ביום המעצר, לרבות הזמנת הגרר, פירוק הלוחיות והעמסת המיצובישי, לגבי הקשר הקרוב למנוי 685, תצלום המסך ועוד ועוד, הכל כמפורט בהרחבה לעיל. בעדותו בבית המשפט הודה הנאשם בפה מלא בכך ששיקר לחוקרים כמעט בכל נושא עליו נשאל, ואף באי כוחו אינם מתכחשים לכך, ורק מבקשים שלא לייחס לכך משקל ראייתי רב [סיכומי ההגנה, פסקאות 191-196].
במהלך עדותו בבית המשפט הסביר הנאשם את התנהלותו בחקירה בחשש שחשיפת מעורבותו במעשים תסבך אותו ובכך שלא רצה לשתף פעולה עם המשטרה, מאחר ואין לו אמון בה. אלא שכידוע, אין בכוחם של טיעונים מעין אלה לאיין את ההשלכות הראייתיות המשמעותיות של שמירה על שתיקה, לצד מסכת ארוכה של הכחשות סתמיות ושקרים בוטים, לאורך חקירת המשטרה כולה, אשר השתרעה כזכור על פני לא פחות משש חקירות ארוכות. בפסיקת בית המשפט העליון התייחסויות רבות וקולעות להתנהלות מעין זו ומתוכן אביא כדוגמה את דברי כב' השופט שהם מתוך ע"פ 8823/12 שבתאי נ' מ"י (1.7.14):