תשומת הלב תופנה לשתי נקודות מרכזיות שנכללו בטענת האליבי שפורטה במענה, ואשר השתנו בהמשך. האחת נוגעת לביצוע רכישת המזון באיסוף עצמי בלבד, והשנייה לכך שמרגע שובם של השניים למתחם המשפחתי לא יצא ממנו עוד הנאשם עד לנסיעה המשותפת צפונה בשעה 14:00, כשעה לאחר הרצח. בעדותו בבית המשפט מסר הנאשם גרסה שונה ביחס לשני הנתונים הללו. זו הפעם, טען הנאשם, כי בנוסף לרכישת מזון לשימוש מאוחר יותר, ביצעו הוא ו"האחר", בן דודו עודאי, פעולות נוספות. הם שמו את הרכב בשטיפה ולאחר מכן נכנסו למסעדה, ישבו בה, אכלו, שתו, ודיברו, וזה לקח כשעה וחצי עד שחזרו הביתה. עוד סיפר הנאשם לראשונה בעדותו זו, כי לאחר ששבו למתחם המשפחתי והוא הניח את האוכל שקנה במקרר, יצא הוא פעם נוספת מהמתחם במאזדה, בסביבות רבע לתשע-תשע, למשך רבע שעה בערך, על מנת לבצע קניות במכולת סמוכה.
הנאשם נחקר כמובן ביחס לפערים בין עדותו בבית המשפט לבין טענת האליבי שנמסרה בכתב במסגרת המענה לכתב האישום וטען כי לא זכר את אותם פרטים בעת גיבוש המענה לכתב האישום באפריל 2024, ונזכר בהם רק לאחר שצפה בסרטונים השונים, כגון סרטוני היציאה מתחנת הדלק הסמוכה למתחם המשפחתי, בצוותא עם עורכי דינו. מכל מקום, ברי כי השינויים התכופים והמהותיים ביחס לטענת האליבי, אשר נכבשה זמן כה רב ללא כל הסבר משכנע או הצדקה, מקשים עוד יותר על מתן אמון כלשהו בדברי הנאשם.
כפי שניתן לראות, מתחלקת טענת האליבי של הנאשם לשני חלקים מרכזיים. מרכיב ראשון ומרכזי של האליבי נוגע לנסיעה למסעדת חליל בצריפין, לבחינתו אפנה מייד, אך עוד קודם לכן ראוי יהיה להפנות את תשומת הלב לעובדה כי הטענה בדבר שהייה במסעדה מתייחסת אך לפרק הזמן שבין 7 בבוקר ל-8:30 לערך, כלומר לפרק הזמן בו נערך מעקב הבוקר של המיצובישי והטויוטה אחר רכבו של הקורבן, מעקב אשר לא הוביל לפגיעה כלשהי באותה עת. הרצח עצמו בוצע כזכור רק בסמוך לשעה 13:00 באותו יום, ורצף הפעולות הנוגע לכך החל עם יציאת המיצובישי מכיוון המתחם המשפחתי בשעה 10:59. טענת האליבי המרכזית של הנאשם אינה מתייחסת אפוא ליציאה בבוקר לחומוס חליל, אלא לשהייתו במתחם המשפחתי ברצף אחד מסביבות השעה 9:00, עם שובו מהמכולת, ועד לשעה 14:00 לערך, אז יצא מהמתחם במרצדס לכיוון חיפה. לטענתו, שהה הנאשם בזמן הרצח ובשעות שקדמו לו במתחם המשפחתי ביחד עם אביו שאכר, אחיו מוחמד, בן דודו עודאי, ועוד דודים ואחיינים רבים המתגוררים שם. על רקע זה מתעוררת במלוא עוזה השאלה מדוע לא טרח הנאשם להעלות את טענת האליבי הפשוטה הזו במהלך חקירתו במשטרה ולמסור את שמותיהם של כלל דרי המקום כעדי אליבי. עוד מתעוררת שאלה דומה ביחס להליך המשפטי עצמו, שבו כבר טרח הנאשם לפרט את טענת האליבי, ובכל זאת לא הזמין את אחיו מוחמד או בני משפחה נוספים ששהו במקום, לביסוס טענת האליבי שלו, והסתפק בעדותם של עודאי ושאכר, עדים בלתי אמינים, שמסרו גרסאות כבושות. התוצאה היא, שעוד לפני הקשיים הכרוכים בנסיעה למסעדת חליל, לא השכיל הנאשם לבסס ולו באופן ראשוני את טענת האליבי המרכזית - הטענה בדבר שהייתו במתחם המשפחתי בעת ביצוע הרצח.