לגבי יום ראשון, 28.8.22, העיד עודאי שבשעות הערב הגיע אליו הנאשם לביתו בחיפה, ברח' ההגנה בקרית אליעזר, וכי יחד הלכו לביתו של סאמר ברחוב חורי בחיפה. בשלב זה הבחין העד בכך שסאמר נותן לנאשם מכשיר טלפון. לאחר מכן חזרו שלושתם יחד לביתו של עודאי, והנאשם עזב בשלב מסוים [שם, בעמ' 199-200, 217-218]. גרסה זו סותרת את טענתו העיקשת של הנאשם, לפיה כלל לא היה בביתו של סאמר באותו ערב, וכי המפגש עם סאמר היה בביתו של עודאי. כמו כן, עודאי אינו מעיד על החזרת מכשיר טלפון, שהושאל מהנאשם לסמאר, אלא אך על מסירת מכשיר כלשהו מסאמר לנאשם, ללא נתונים כלשהם בדבר ההקשר. עודאי נשאל גם לגבי יום שני, יום המעצר, ולראשונה אישר שנסע ביחד עם הנאשם ועם עבד אל האדי למקומות שונים, לרבות למתחם המשפחתי, שם אכלו ולאחר מכן יצאו לסידורים לעבודה של הנאשם. לטענתו, המפגש לא נועד למטרה מסוימת, אלא נקבע מתוך געגוע.
כפי שניתן לראות, ביקש עודאי לספק גיבוי לגרסת החפות של הנאשם, הן ביחס להעברת מנוי 685 לסאמר והן ביחס לאליבי ביום הרצח. בפועל, לא עלה בידו לספק תימוכין משכנעים בהיבטים אלה. באשר למפגש ביום חמישי, לא הצליח העד לספק כל הסבר משכנע כיצד "נזכר" לפתע, בחלוף שנתיים, באותו מפגש טריוויאלי עם הנאשם ועם סאמר במתחם המשפחתי, מפגש בו לא התרחש כל אירוע משמעותי, שהרי אין הוא טוען שהיה עד למסירת הטלפון לסאמר ולשיחה שהתלוותה לכך. הדברים בולטים במיוחד לנוכח העובדה שלא יכול היה לתאר דבר לגבי מעשיו ומקום המצאו ביום שקדם לכך. בנוסף, נמצאו סתירות מובהקות ביחס לכלל הפרטים הנוגעים במפגש, בין עדות עודאי לעדות הנאשם, כגון ביחס למועד הגעתו של עודאי למתחם, התיאום המוקדם של המפגש, מועד הגעתו של סאמר ועוד.
גם לגבי יום שישי, יום הרצח, אין בעדותו של עודאי כדי לסייע לנאשם. מדובר, כאמור, בעדות כבושה, אשר אין כל הסבר משכנע לכבישתה. חוסר רצונו של העד לשתף פעולה עם המשטרה אינו משכנע כלל ועיקר, שהרי מדובר בגרסה שאם היה בה ממש הייתה מזכה את הנאשם, ואת עודאי עצמו שגם הוחזק במעצר, מבלי לסבך כהוא זה אדם נוסף. טענתו של עודאי שחשש מסאמר ולכן לא דיווח על מעורבותו, אינה נוגעת כלל לסוגיית האליבי ביום שישי, ונטענה בעלמא, ללא כל סימוכין. גם העדות ביחס ליום ראשון, בנוגע למסירת הטלפון מסאמר לנאשם, סותרת את עדות הנאשם, ואינה כוללת את מרכיבי החפות שמבקש הנאשם לייחס לכך. אזכיר כי סאמר אינו עוד בין החיים, לאחר שנרצח במהלך ניהול המשפט, ומעורבותו נטענה לראשונה, רק לאחר הירצחו, בעדות הנאשם בפרשת ההגנה.