בפועל, הרושם המובהק הוא כי עודאי, שאישר כי הוא קרוב מאד לנאשם, וכי הם מצויים בקשר טלפוני יום-יומי, גם במהלך תקופת מעצרו של הנאשם [שם, בעמ' 205], ביקש לסייע להגנת חברו ובן דודו באמצעות מסירת גרסה כבושה ושקרית, אשר סותרת חזיתית את הודעותיו במשטרה וחלקים משמעותיים בגרסת הנאשם עצמו. לפיכך, אני דוחה מכול וכול את עדות עודאי, על כל מרכיביה.
נותר אך להתייחס בקצרה לעדותו של בן הדוד הנוסף, עבד אל האדי, שנעצר גם הוא עם הנאשם ועודאי ביום 29.8.22. גם עבד נחקר במשטרה 4 פעמים, טען לבעיות זיכרון והכחיש כל קשר למעשים. גם עבד אישר כי הנאשם חבר טוב שלו וכי הם מדברים גם בתקופת המעצר. בשונה מעודאי, לא עלתה טענה בדבר מעורבותו באירועים שקדמו ליום המעצר, ועל כן מתייחסת עדותו רק למועד זה, וכוללת ניסיון נוסף לשרבב את שמו של סאמר המנוח, אחיו של עבד, כמי שעמד בראש הפעילות. אלא שמטעמים דומים לאלו שהובאו לעיל בעניינו של עודאי, ולגבי הנאשם עצמו, לא ניתן לתת כל אמון גם בגרסתו של עבד, ואנמק.
כאמור, נחקר עבד לאחר מעצרו בארבע הזדמנויות שונות, ולא רק שלא הזכיר את שמו של סאמר, אלא שהכחיש כל מעורבות בקשר למיצובישי, על אף הראיות המוצקות שהוטחו בו. בחקירה הראשונה סיפר שהוא מתגורר בטורקיה, על רקע האיומים על משפחתו, והגיע לביקור בארץ כעשרה ימים קודם למעצר. לדבריו, ביום המעצר הסתובב עם בני דודיו איימן ועודאי, וכשעצרו אותם סתם הסתובבו בתל אביב. הוא הכחיש את הימצאותן של לוחיות הזיהוי במאזדה, הכחיש מעורבות בפירוק לוחיות, הכחיש היכרות עם המיצובישי והגרר, לא זכר את מעשיו ביום הרצח וטען כי הוא לוקה בבעיות זיכרון, אך לא פנה לרופא [ת/179א']. גם בחקירה הבאה, שמר על מדיניות דומה, הדגיש את בעיית הזיכרון המחייבת טיפול, והכחיש שהיה במיצובישי ושנגע בלוחיות הרישוי המזויפות [ת/179ב']. הכחשותיו נמשכו גם כשהוטחו בו ממצאי המעבדה לפיהם נמצאו טביעות אצבעותיו על לוחיות הזיהוי המפורקות שנתפסו במאזדה. כמו כן הכחיש את הטענה כי נהג במיצובישי מהחניון למקום הגרירה [ת/179ג']. כך עשה גם כשהוקרן לו הסרטון בו הוא נצפה מחליף את לוחיות הרישוי, בסיוע הנאשם [ת/179ד'].
והנה, ראה זה פלא, בעדותו בבית המשפט, חווה עבד, בדומה לחבריו, התאוששות מפליאה של יכולות הזיכרון, ונכונות להכיר ולהודות בכל אותם נתונים אשר הוכחו בעליל בראיות שנאספו על ידי צוות החקירה. לפתע "נזכר" העד כי אכן נסע עם הנאשם ועם עודאי למקום החניה של המיצובישי בתל אביב, שאכן ירד מהמאזדה, נכנס למיצובישי ונהג בה, שאכן נעצר בדרך והחליף את לוחיות הרישוי ושאכן העמיסו את המיצובישי על הגרר שהוזמן על ידי הנאשם. אלא שלטענתו, שעלתה לראשונה בעדות הכבושה בבית המשפט, מי שהנחה אותם לבצע את כלל המעשים האלה, מבלי שסיפק כל הסבר, היה סאמר, אשר התקשר אל עבד בדרך מקרה בעת שנסע עם הנאשם ועודאי בדרכם לתל אביב, והנחה אותם לאסוף את המיצובישי, לפרק את הלוחיות, לזמן גרר ולהרחיק את המיצובישי מהאזור [שם, בעמ' 226-227].