אני ער לכך שחוות הדעת הביולוגית הותירה מקום לאפשרות כי מקור ה-DNA בדגימה מתא הנהג היה בסאמר, ולא בעבד אל האדי, אחיו, אך נדמה כי מדובר באפשרות שסבירותה נמוכה ביותר, הן לנוכח ממצאי חוות הדעת עצמה, הן לנוכח הממצא הנוסף על ידית ההילוכים והבלם, הנקשר לעבד בלבד, והן לנוכח העובדה שעבד מאשר כיום שהוא זה שנהג אחרון במיצובישי. יתרה מכך, אפילו נניח כי מקורו של הממצא הנ"ל בסאמר, ולא בעבד, הרי שאין בכך כדי לסייע לנאשם. כזכור, אין חולק על כך ששלושת יושבי הטויוטה נאספו על ידי המיצובישי בנקודת המפגש, לאחר הצתת הטויוטה, כך שביום הרצח שהו בשלב מסוים במיצובישי לפחות 4 אנשים שונים, ואין לדעת מי מהם נהג ברכב באותו שלב. כמו כן, אין חולק כי אדם אחר, שאינו הנאשם, נהג במיצובישי מלוד ליפו, ובהמשך היום לחניון בתל אביב, שם חנה הרכב 3 ימים עד שנלקח לגרר על ידי הנאשם, עודאי ועבד. לפיכך, האפשרות כי סאמר נהג במיצובישי בשלב כלשהו ביום הרצח אינה פוגעת כהוא זה בקביעה כי הנאשם שהה במיצובישי בשעות הרלוונטיות, ועשה שימוש במנוי 685, ואין בהעדרם של ממצאים פוזיטיביים נוספים כדי לערער את איתנותה של קביעה זו.
לסיכום פרק זה אומר כי הסנגורים המלומדים לא הותירו אבן על אבן וביסודיות ראויה לציון הפנו את הזרקור לעברם של חוסרים ראייתיים מגוונים בתשתית הראייתית הנסיבתית שעליה מתבססת המאשימה. אלא שלאחר בחינה מדוקדקת של כל אחד מאותם חוסרים, מתחייבת המסקנה כי גם אם אין בחומרי החקירה כדי לספק מענה מלא לכל שאלה ותמיהה, הרי שאין באותם חוסרים ובאותן שאלות כדי לכרסם בתזה המרכזית העומדת ביסוד ראיות המאשימה, התזה לפיה הנאשם, ורק הוא, עשה שימוש במנוי 685 ביום הרצח, ועל כן שהה בכלל השעות הרלוונטיות במיצובישי. תזה זו, המעוגנת היטב בראיות שפורטו לעיל, עומדת איתן גם לאחר בחינת כלל התהיות, ויש בחומרי החקירה כדי לספק הסבר סביר, גם אם לא וודאי, לכל אחת ואחת מהן. אדון כעת בטענה המשפטית המרכזית שהעלתה ההגנה - הטענה בדבר חוסר קבילותם של כלל תוצרי המצלמות שנאספו, בשל פגם שנפל בצווים שהתירו את תפיסתם.
טענת פסלות מצלמות האבטחה בשל הצווים הגורפים
בסיכומי ההגנה הוקדש פרק נרחב ביותר [ראו סעיפים 121-177] לטענה לפיה צווי החיפוש שנחתמו על ידי בית משפט השלום, ואשר מכוחם נתפסו חלק נכבד מסרטוני מצלמות האבטחה, "אינם חוקיים" ועל כן "בטלים מעיקרם", וכפועל יוצא מכך יש לפסול את כל התוצרים שנתפסו על פיהם. על פי אותה טענה, צווי החיפוש הללו, שאפשרו תפיסת מצלמות באופן גורף, ברדיוס של מספר קילומטרים מזירות האירועים השונות, ניתנו "כלאחר יד", נוסחו באופן כללי ורחב, אשר אינו הולם את הנחיות בית המשפט העליון בנושא זה, ורמסו את זכויותיהם של מאות אלפי צדדים שלישיים, תוך פגיעה חמורה בפרטיותם. בפועלו זה, הפר בית המשפט את הוראות הדין, העניק ליחידה החוקרת כוח בלתי מוגבל לתפוס כל מצלמה בתחומי ערים שלמות, ללא מגבלות תוכן וזמן, ועל כן יש לפסול את הצווים ואת כלל הראיות שנאספו כנגזרת מהם. לטענת ההגנה, "כפי שנקבע לא פעם בהחלטות של בית המשפט העליון" מוסמך המותב הדן בתיק העיקרי, לבקר את הצווים שניתנו בשלב החקירה, ואף לפסול אותם ככל שהוצאו בניגוד לכללים המנחים. לביסוס טענות אלה הפנו הסנגורים המלומדים בסיכומיהם בעיקר לפסקי הדין בדנ"פ 1062/21 אוריך נ' מ"י (11.1.22) (להלן: "עניין אוריך") וברע"פ 5334/23 אברג'ל נ' מ"י (14.7.24) (להלן: "עניין אברג'ל").