ההפך הוא הנכון, כאמור בדברי הנשיאה בדימוס חיות בפסקה 120 בעניין אוריך עצמו: "גם כאשר נקבע שנפל פגם בהחלטה שיפוטית משלב החקירה, הבחינה שמקיים בית המשפט הדן בהליך העיקרי מתמקדת בהשלכות של אותה ההחלטה על עניינו של הנאשם - למשל, בשאלת הקבילות והמשקל של הראיות שנאספו - ולא בצדקת ההחלטה השיפוטית לגופה". או במילים אחרות, מילותיי שלי, את השלכתם של פגמים שהתגלו במהלך החקירה על קבילותן ומשקלן של ראיות, יש לבחון בהתאם לנסיבות הקונקרטיות של ההליך, ובהתאם למבחנים שנקבעו זה מכבר בהלכת יששכרוב (ע"פ 5121/98 יששכרוב נ' התובע הצבאי, פ"ד סא(1) 461 (2006)), בפסיקה שבאה בעקבותיה ובביטוי החקוק שלה בסעיף 56א' לפקודת הראיות.
כך בדיוק נהג בית המשפט העליון בעניין אברג'ל, בו נקבע כי המשטרה פירשה את היקפו של צו החיפוש שניתן לה על בסיס תצ"א באופן רחב מהראוי, וערכה חיפוש שלא כדין בקראוון של אדם, שלא היה מושא הצו, ובית המשפט לא היה ער לכך שגם הוא מתגורר במקום. בית המשפט קבע כי החיפוש לא היה חוקי, ועל כן לא הושגו הראיות שנתפסו כדין, ומאחר ומדובר באי חוקיות בוטה, ברמת חומרה משמעותית ביותר, תוך פרשנות מעוותת של צו החיפוש שניתן, יש לפסול את הראיות בהתאם להלכת יששכרוב ולזכות את הנאשם. ודוק, לא נקבע כי הצו בטל, על אף שהתיר לכאורה, על פי נוסחו, חיפוש בכל מקום הכלול בתצ"א, אלא שהמשטרה פירשה אותו באופן מרחיב מהראוי, ולא הייתה רשאית לפעול מכוחו כפי שפעלה.
בהשאלה מהקביעות בעניין אברג'ל אומר כי אילו הייתה היחידה החוקרת בעניינו משתמשת בצווים שניתנו לה על מנת לתפוס באקראי מצלמות שאין להן כל קשר לחקירה "ולצפות באירועים פרטיים ואינטימיים של צדדים שלישיים ללא כל הגבלה", כפי שחוששת ההגנה, היה בהחלט מקום לקבוע כי מדובר בפרשנות מעוותת של צו החיפוש, וניתן היה לשקול את פסילת הראיות שנאספו בדרך קלוקלת זו. אלא שבענייננו שלנו לא עלה ולו צל צילה של טענה ביחס לפגיעה קונקרטית ובלתי מידתית בפרטיותו של אדם כלשהו - בוודאי לא בנאשם עצמו, אך גם לא בצד שלישי כלשהו. לא עלתה גם טענה לפיה מצלמה מסוימת כלשהי נתפסה שלא כדין, מבלי שהחומרים שאותרו בה היו רלוונטיים לחקירה. כל שנטען הוא שמכיוון שצווי החיפוש היו גורפים מדי, הרי שיש לפסול אותם ואת כל תוצריהם, וזאת למרות שבפועל לא נגרמה פגיעה בלתי מידתית בזכויותיו של אדם כלשהו. מדובר בטענה מרחיקת לכת וקשה להצדקה, אשר אינה תואמת את הוראות הדין, ואין זה פלא כי לא עלה בידי ההגנה להמציא סימוכין כלשהם לביסוס טענה מעין זו.