תא (ת"א) 22187-01-24 עיריית תל אביב-יפו נ' בן-ציון קדישמן

1. זוהי תביעתה של עיריית תל אביב-יפו - בשמה של הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה - לחיֵיב את הנתבעים, שהם אח ואחות, לשלם לה היטל-השבחה. מנגד, סבורים הנתבעים כי הם אינם חייבים בתשלום-ההיטל בשלב זה, מחמת שהעברת-הזכויות במקרקעין ביניהם בוצעה - לטענתם - "ללא תמורה".  בנוסף עותרים הנתבעים לתיקון-הגנתם ובאותה נשימה - למחיקתה של התובענה מחמת שגיאות, שנפלו בשומת-ההיטל - לאור פסק-דין, שפורסם לאחר הדיון האחרון שהתקיים לפנַי.  הצדדים חלוקים ביניהם גם בשתי שאלות מקדמיות, בקשר עם מועד ההמצאה של השומה לנתבעים ועם מועד הגשתה של התובענה.  לאחר עיון בטיעוני-הצדדים, שהסמיכו את בית-המשפט להכריע בתובענה ללא צורך בשמיעת-עדים ולפי טיעוניהם המשפטיים, ובעקבותיו של מחקר משפטי מקיף, הגעתי לכלל-מסקנה כי תובענה זו יש לקבל.
2. סיפור-העובדות הוא קצר: אביהם המנוח של הנתבעים נתן להם, בחייו, שלוש דירות-מגורים בעיר תל אביב-יפו. השניים נרשמו בעלים במשותף של הדירות וכך הם היו לאורך-שנים לא מעטות.  הנתבעת החזיקה לבדה בדירה האחת, הנתבע באחרת ואילו הדירה השלישית שימשה את שניהם.  בחודש יולי 2017 גמרו האח והאחות בדעתם להפריד את הבעלות בשתיים מתוך שלוש הדירות ולייחד כל אחת מהן למי מהם.  פירוק-השיתוף נעשה בהסכם (נספח ג' לכתב-התביעה), שעיגן העברה-הדדית של זכויות - האחות של חֶלקה בבעלות בדירה האחת, האח של חלקו בבעלות השנייה.  זאת, על-מנת שבסופו של יום יחזיק כל אחד מהם ב"בעלות בלעדית וייחודית" בדירתו-הוא ויוכל לעשות בדירה "מנהג בעלים מלא ומוחלט" "ללא צורך בהסכמת הצד האחר" (שם).
3. העירייה ראתה בשינוי האמור של הרישום "מימוש-זכויות" כהגדרתו בדין. אין חולק על כך, שבענינן של הדירות התקיימה עילת-השבחה.  אין חולק על כך, שבעקבותיה של עילה זו קם חיוב עקרוני בהיטל-השבחה.  אלא, שהצדדים חלוקים בשאלה אם בא המועד למימושו של החיוב, קרי, לגבייתו בפועל של ההיטל.  זו הסוגיה העיקרית שלפנַי אך בטרם אדרש לה, יש לדון בשאלות המקדמיות ובבקשתם המאוחרת של הנתבעים.

התובענה אינה לוקה בשיהוי והשומה אינה חלוטה

4. תובענה זו הוגשה לבית-המשפט בחודש ינואר 2024, והיא נסמכת על שומה שבגינה הוצא שובר-תשלום כבר ביום 18.2.2018. כעולה ממסמכי-העירייה עצמה (נספח ו' לכתב-התביעה, הוא גם נספח 2 ל"הבהרה מטעם התובעת" מיום 12.5.25), שובר-התשלום נשלח לבא-כוחם של הנתבעים בסמוך להוצאתו - אך "הדואר חזר".  לאחר מכן, נטען, בשיחה טלפונית הודיע מי מטעם הנתבעים כי יבוא לאסוף את השובר.

ההתיישבות העותומנית [נוסח ישן] 1916שנים מאוחר יותר, ביום 3.11.2022, נשלחה לבא-כוחם של הנתבעים "הודעה על חיוב בהיטל-השבחה", שלה צורף שובר-תשלום בסך מעודכן (נספח 1 ל"הבהרה מטעם התובעת" מיום 12.5.25).  כבר ביום 24.11.2022, בסמוך לקבלת ההודעה אצל בא-כוחם של הנתבעים, נשלחה לעירייה תגובה (נספח 5 לכתב-התביעה).  נטען בה כי הנתבעים אינם צריכים לשלם את השובר שנשלח להם, הן כי אין מדובר ב"מימוש-זכויות" כהגדרתו בדין והן כי דרישת-התשלום הוצאה בשיהוי, בניגוד להנחייתו של היועץ המשפטי לממשלה מס' 7.1002: הפעלת הליכי גבייה מנהליים לפי פקודת המסים (גביה).  את תשובתה לכך נתנה העירייה כשנה מאוחר יותר, ביום 17.12.2023 (נספח ו' לכתב-התביעה).  בתשובה זו עמדה העירייה על החיוב לגוף-הדברים, וטענה כי שובר-התשלום נשלח - כאמור - לנתבעים כבר בשנת 2018 וכי הנחייתו של היועץ המשפטי לממשלה אינה מתייחסת להיטלי-השבחה.