12-34-56-78 צ'כוב נ' מדינת ישראל, פ'ד נא (2)
- עיון מדוקדק בכל האמור לעיל מעלה כי בזמן אמת לא טענה העירייה כי השומה הפכה חלוטה כבר בשנת 2018, כפי שהיא טוענת כעת. כל שנטען הוא כי התובעים ידעו על קיומה של השומה והיו אמורים לאסוף את שובר-התשלום - אך לא נטען כי כך נעשה. לא נטען - מקל וחומר שלא הוכח - כי השומה על פרטיה הומצאה כדין לנתבעים בשנת 2018, ולפיכך כי המועד להגשת ערר חלף. על-כן, הריני לדחות את הטענה כי השומה חלוטה.
- עם זאת, גם את טענת הנתבעים כי התובענה צריכה להידחות על-הסף מחמת שיהוי אין ולא ניתן לקבל. הנחייתו של היועץ המשפטי לממשלה מס' 7.1002 ונוגעת להפעלת הליכי גבייה מנהליים לפי פקודת המסים (גביה), כשמה כן היא, מתייחסת להפעלתם של הליכי גבייה מנהליים בלבד. בסעיף 1.2(א) להנחיה נקבע כי "כל עוד לא חלפה תקופת ההתיישנות, רשאית הרשות להגיש תובענה אזרחית לבית-המשפט נגד החייב" (ההדגשה הוספה). על-כן, טענת השיהוי נדחית.
אין לקבל את הבקשה המאוחרת לתיקונו של כתב-ההגנה ולמחיקת-התובענה
- כפי שכבר צוין, תובענה זו הוגשה לבית-המשפט לאחר שהצדדים כבר התכתבו ביניהם. בכך הובהרו טענותיהם ביחס לחיוב בהיטל-ההשבחה ונקבעה חזית-המחלוקת: השאלה אם הנתבעים העבירו האחד לשני את הזכויות במקרקעין "ללא תמורה". לחזית זו התייחסו הן העירייה והן הנתבעים כבר בתחילת-ההליך - בכתבי-טענותיהם ובדיון הראשון שהתקיים לפנַי. אותה חזית הייתה לפני הצדדים גם בהודעות שהוגשו אחרי הדיון הראשון, ובמסגרתן הם הסכימו להכרעה ללא שמיעת עדים (הבהרה מטעם-התובעת והודעה משלימה מטעם-הנתבעים, מיום 12.5.2025). זו, וזו בלבד, הייתה החזית שאליה התייחסו הצדדים בסיכומיהם בדיון השני שהתקיים לפנַי.
הועתק מנבו8. לא אוכל לקבל את בקשת הנתבעים. הבקשה מציינת עילה חדשה לחלוטין: שוב אין היא נוגעת למועד-התשלום של היטל-ההשבחה, כי אם לשיעורו כפי שנקבע בידי העירייה. לעילה זו אין כל זכר בכתב-ההגנה ולא היה לה, עד כה, כל זכר בניהולה של פרשת-ההגנה. הוספתה של עילה חדשה ותיקון מהותי של הגנת-הנתבעים בעקבותיה יחייב את התחלת-הדיון מראשיתו. דבר זה לא אוכל לאפשר. השומה לא צורפה מעולם לכתביו של מי מהצדדים להליך זה קודם לבקשתם האחרונה של הנתבעים. היא לא התבררה לפניו של בית-המשפט. הצדדים לא טענו לגביה דבר. העלאתה של טענה לגביה רק בעקבות כך שבית-המשפט הציע לנתבעים שהתביעה תתקבל, תוך שהעירייה מוותרת על הפרשי-הגבייה, היא חריגה-רבתי מכלליו של סדר-הדין ומהעיקרון היסודי של ניהולו של הליך ביעילות ובתום-לב (התקנה החמישית לתקנות סדר-הדין האזרחי, התשע"ט-2018). על כן, לא מצאתי מקום לאפשר את תיקונו של כתב-ההגנה בשלב מתקדם זה של ההליך (יששכר רוזן צבי הרפורמה בסדר הדין האזרחי 336 (יולי 2025)).