חלקה השני של הבקשה - עתירה למחיקתה של התובענה - אינו מובן לי כלל. טענה לאי-נכונותה של השומה אינה עילה, מאלו המוכרות בפרק ו' לתקנות סדר הדין האזרחי, למחיקתה של תביעה (שם, בעמ' 283).
לגוף הדברים: העברת-זכויות הדדית אינה העברה "ללא תמורה"
- סעיף 196א לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965, קובע את סמכותה של הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה לגְבּות היטל-השבחה "בשיעור, בתנאים ובדרכים שנקבעו בתוספת השלישית [לחוק] ועל פיה". התוספת השלישית פותחת ומורה:
| "2. חבות בהיטל-השבחה
|
(א) | חלה השבחה במקרקעין, בין מחמת הרחבתן של זכויות הניצול בהם ובין בדרך אחרת, ישלם בעלם היטל-השבחה לפי האמור בתוספת זו...". |
"השבחה", לפי ההגדרה שבסעיף הראשון לתוספת זו, היא "עליית שוויים של מקרקעין עקב אישור תכנית, מתן הקלה או התרת שימוש חורג". כך מגדיר החוק את קיומו של מעשה-השבחה, ענין המקים עילת-השבחה וגורר אחריו חיוב עקרוני לשאת בהיטל-השבחה.
- 00 אלא, שהחוק מבחין בין מועד-התגבשותו של החיוב לבין המועד למימושו. מועד-המימוש, היינו, המועד שבו נדרש לשלם בפועל את ההיטל, נקבע בסעיף השביעי לתוספת:
0
| "7. מועד תשלום ההיטל
|
(א) | ההיטל ישולם לא יאוחר מהמועד שהחייב בו מימש זכות במקרקעין שלגביהם חל ההיטל... |
| (ב) | מימש החייב בהיטל חלק מן הזכויות במקרקעין ישלם היטל בשיעור יחסי לפי מידת המימוש החייבת בהיטל". |
המושג "מימוש-זכויות" מוגדר בסעיף הראשון לתוספת השלישית. זאת, לפי איזו מבין שלוש חלופות - שהאחרונה שבהן היא מעניננו:
| "1. פרשנות | (א) | בתוספת זו: | |
| 'מימוש זכויות', במקרקעין - אחת מאלה: | |||
| (1) | ... | ||
| (2) | ... | ||
| (3) | העברתם או העברת החכירה לדורות בהם, בשלמות או חלקית, או הענקת זכויות בהם הטעונה רישום בפנקסי המקרקעין, בתמורה או ללא תמורה, אך למעט העברה מכוח דין והעברה ללא תמורה מאדם לקרובו..." (ההדגשות הוספו). | ||
"קרוב" הוגדר בסעיף הראשון: "בן זוג, הורה, הורה [של] הורה, צאצא או צאצא של בן הזוג, אח ובני זוגם" (ההדגשה הוספה). הנה כי כן, שני תנאים מצטברים הם לדחיית-המועד לתשלום: העֲברה של זכויות ללא תמורה; בין מי, שהוגדרו בחוק "קרובי-משפחה".
אין חולק על כי הנתבעים דנן, אח ואחות, הם קרובי-משפחה. משכך, מתמקד הדיון בפרשה זו בשאלה אחת ויחידה: האם העברת-הזכויות בין הנתבעים נעשתה בתמורה או שלא בתמורה?
- העברה של זכויות בנכס ללא תמורה הרי היא "מתנה", כמשמעה בסעיף 1(א) לחוק המתנה, התשכ"ח-1968: "מתנה היא הקניית נכס שלא בתמורה". הספרות המשפטית עסקה באופן נרחב בשאלת התמורה בהקשר של מתנה, והדברים סוכמו אצל מרדכי א' ראבילו חוק המתנה, תשכ"ח-1968: פירוש לחוקי החוזים מיסודו של ג' טדסקי (1996). כבר בפרק המבוא הובהרו הדברים:
"האלמנטים ההכרחיים של חוזה-המתנה הישראלי הם היעדר ה-synallagma, או היעדר הקורספקטיביות בין הביצועים של הנותן ושל המקבל, והקניית-חינם הנעשית בהסכמת הצדדים...