פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות
- בית המשפט לתביעות קטנות קיבל את טענות המבקש בעניין וקבע כי המשיבה הפרה את הוראות חוק איסור הפליה. במאמר מוסגר, יצוין כי בית המשפט דחה את התביעה האישית שהגיש המבקש נגד סמנכ"ל התפעול של המלון, שכן הוא פעל כאורגן של המשיבה.
- בבסיס קביעותיו, ציין בית המשפט לתביעות קטנות כי חוק איסור הפליה נועד לתקן עוולה חברתית של סירוב ליתן שירות או כניסה למקום בידור או למקום ציבורי בשל השתייכות המסורב לקבוצה. עוד הודגש כי הפליה פוגעת בכבוד האדם ובמרקם היחסים החברתיים, אף אם אינה מכוונת. לפיכך, וכאמור לעיל, אימץ בית המשפט פרשנות מרחיבה לסעיף 3(ג1) לחוק איסור הפליה וקבע כי סעיף זה מרחיב את עילות ההפליה המנויות בסעיף 3(א) לחוק ומאפשר מתן סעדים בגין הפליה גם כאשר זו אינה נכללת במפורש באחת העילות המפורטות בחוק.
- ביישום עקרונות אלה על המקרה הנדון, קבע בית המשפט כי המשיבה בחרה לקבוע כקריטריון להישארות במלון את היותם של חלק מהמפונים מקורבים לעובד המלון. בית המשפט דחה את טענת המשיבה בדבר הצורך בפינוי עקב שיפוץ מסיבי, וקבע כי אף אם הדבר היה נכון, לא נקבעו אמות מידה ברורות לפינוי אורחים. עוד צוין כי הקבוצה שנותרה במלון לא כללה רק בני משפחה קרובים של העובד, אלא גם חברים הנמנים על מעגלים חברתיים רחוקים יותר, וכי התנהלות המשיבה, אשר כללה הסתרת מידע מן המפונים ואי-הידברות עמם, הייתה רחוקה מהתנהגות סבירה ורגישה בנסיבות העניין. לפיכך, נקבע כי הקריטריון של העדפת מקורבים עולה כדי "קביעת תנאי שלא מן העניין" המהווה הפליה אסורה.
- כפועל יוצא מקביעות אלה, קיבל בית המשפט לתביעות קטנות את תביעת המבקש בחלקה, וחייב את המשיבה לשלם למבקש פיצוי בסך 25,000 ש"ח בגין נזק שאינו ממוני, וכן הוצאות משפט בסך 1,500 ש"ח.
פסק דינו של בית המשפט המחוזי
- בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המשיבה על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות, ודחה את פרשנותו המרחיבה לחוק איסור הפליה.
- בית המשפט המחוזי פסק כי רשימת עילות ההפליה המנויות בסעיף 3(א) לחוק איסור הפליה הינה רשימה סגורה; כי סעיף 3(ג1) לחוק, הקובע כי "לעניין סעיף זה, רואים כהפליה גם קביעת תנאים שלא ממין העניין", אינו עומד בפני עצמו ואינו מרחיב את רשימת העילות שבסעיף 3(א) לחוק; וכי תכליתו של סעיף 3(ג1) אינה יצירת עילות הפליה עצמאיות, אלא מניעת עקיפה של עילות ההפליה המנויות בסעיף 3(א) באמצעות העמדת תנאים שלא ממין העניין למסורב.
- על אף שבית המשפט המחוזי מצא את התנהלות המשיבה בעניינו של המבקש בעייתית ומעוררת קושי מבחינה מוסרית-ערכית, נפסק כי התנהלות זו אינה עולה כדי הפליה אסורה לפי הוראות חוק איסור הפליה. הווה אומר: חוק לחוד, ומוסר לחוד (למאמר תורת-משפטי קלאסי בנושא, ראו: L.A. Hart, Positivism and the Separation of Law and Morals, 71 Harvard L. Rev. 593 (1958)).
- לאור קביעותיו אלה, קיבל בית המשפט המחוזי את הערעור שהגישה המשיבה וביטל את פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות. בית המשפט המחוזי המליץ למשיבה לפעול לפנים משורת הדין ולוותר על השבת הכספים שקיבל המבקש מכוח פסק הדין שבוטל, אך הבהיר כי אינו מחייב אותה לעשות כן. לאור התנהלות המשיבה, לא חויב המבקש בהוצאות.