.....
אין חולק על תוקפן המחייב של הוראות החוק והתקנונים שהותקנו מכוחו, אלא שהוראות אלה אינן יכולות לעמוד אל מול זכויות הנתונות לעובד במשפט העבודה המגן כלפי מעסיקו. לא מתקבל על הדעת שזכויות קוגנטיות עליהן לא ניתן להתגבר בהסכמה ואשר לגביהן מסורה סמכות שיפוט ייחודית לבתי הדין לעבודה יתבררו במסגרת של "מוסד לבוררות" פנימי של איגוד ספורט זה או אחר.
....
בחינת תכליתם של דיני העבודה וחקיקת המגן אל מול תכלית חוק הספורט, מוליכים בבירור למסקנה שהמקום הראוי לדון בזכויות עובדים מתחום המשפט המגן הוא בית הדין לעבודה ולא מוסדות השיפוט של אגודות הספורט. מסקנה זו אין בה כדי לגרוע מתפקידם החשוב של מוסדות השיפוט הפנימיים של אגודות הספורט הממשיכים להיות בעלי סמכות בתחומי פעילות רבים שמעבר למשפט העבודה המגן. לא יכול להיות ספק אפוא שב"התמודדות" בין סמכות השיפוט של בתי הדין לעבודה לבין סמכות השיפוט של מוסדות השיפוט הפנימיים של אגודי השיפוט, ידו של בית הדין לעבודה על העליונה בכל הקשור לבירור תביעות שמקורם במשפט העבודה המגן". (ההדגשות אינן במקור- ע' מ')
(ראו גם בקשת רשות ערעור 575/09 מועדון הכדורגל הפועל ירושלים נגד רונן שוויג [פורסם בנבו] (15.12.09).
- כאמור, בעניין שלפניי, עוסקת תביעתו של התובע באי תשלום שכר עבודה בהתאם להסכם בין הצדדים, בהיעדר הפרשות פנסיוניות, אי תשלום פדיון חופשה וכן בפיצוי בגין הלנת שכר ואי עריכת תלושי שכר בהתאם לדין. חלק גדול מזכויות אלו זכויות מקורן בחוקי המגן של משפט העבודה, ועל כן בהתאם להלכה הפסוקה יש לבררן בבית הדין לעבודה. על אף שרכיב התביעה להפרשי שכר, אשר לא שולמו בהתאם להסכם העסקה, עשוי להיות בר בוררות, הרי שהואיל וחלקה הארי של התביעה עוסק באי תשלום זכויות קוגנטיות, לא מצאתי כי יש להורות על פיצול הדיון שכן יש בכך משום פגיעה ביעילות הדיון ובקוהרנטיות שלו (עניין יהלומי).
- ביחס לפסיקתה של כב' השופטת יפית זלמנוביץ גיסין בעניין גרינבוים, הרי שלא מצאתי להקיש מפסיקה זו לעניין שבפניי. אכן, אין חולק כי מוסד הבוררות של איגוד הכדורגל והכדורסל, כל אחד בתחומו, הינו בעל ידע ומומחיות בתחום המיוחד לו. המחוקק נתן את דעתו לכך וקבע בסעיפים 10 ו- 11 לחוק הספורט, תשמשפט חוזר - 1988 כי מחלוקות בעניינים שהוסדרו בחוק ובין היתר, בעניין "שכר ותשלומים", מסורות למוסדות השיפוט הפנימיים שהוקמו מכח החוק.
- בעניין גרינבוים נסובה התביעה על רכיבי תביעה שונים דוגמת מענק העפלה פלייאוף ולפיכך, בית היתר, פסק בית הדין כי עיקר התובענה אינה בזכויות מכח משפט העבודה המגן.
- בענייננו, הואיל החלק הארי של התובענה נסוב על זכויות קוגנטיות אשר לא ניתן למסרן לבוררות, הרי שבמתח שבין הוראות חוק הספורט והסכם העסקה של התובע לפסיקה הרווחת בבתי הדין לעבודה, סבורני שידו של האחרון על העליונה ועל כן דינה של הבקשה להידחות.
- בשולי הדברים אציין, כי ביחס לטענה בדבר החשש מפסיקות סותרות, הרי שמעיון בכתב התביעה שצורף, הצדק עם התובע. המדובר בשני הליכים שעילתם שונה ועל כן אין ממש בטענת הנתבעת. זאת ועוד, בבקשת הנתבעת צוין כי התיק נקבע לדיון מוקדם במוסד לבוררות ליום 9.8.17, אולם עד למועד זה לא הוגשה כל הודעת עדכון ביחס להליך זה, ועל אף שלנתבעת ניתנה זכות תשובה לתגובת התובע, היא בחרה שלא לנצלה.
סוף דבר
- מכל הטעמים שפורטו לעיל, הבקשה לעיכוב הליכים - נדחית.
- הנתבעת תגיש כתב הגנה בתוך 30 יום.
- הוצאות הבקשה תילקחנה בחשבון בסיום ההליך.
ניתנה היום, י"ב אלול תשע"ז, (03 ספטמבר 2017), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.