סכסוך עבודה (ירושלים) 40601-02-17 ישראל עיני נ' עמותת הכדורגל הירושלמית הפועל ירושלים

03 ספטמבר 2017

לפני:

כב' הרשמת ערמונית מעודד

החלטה

לפניי בקשת המבקשת (להלן - הנתבעת) להורות על סילוק התביעה כנגדה על הסף ולחילופין להורות על עיכוב הליכים מכח סעיף 5 לחוק הבוררות, תשכ"ח - 1968 (להלן - החוק) ולהורות על העברת בירור טענותיו של המשיב (להלן - התובע) כנגד הנתבעת למוסד לבוררות שעל יד ההתאחדות לכדורגל, בהתאם להסכם עליו חתם התובע מיום 3.7.16 (להלן - ההסכם).

הרקע לבקשה

1. התובע הועסק בנתבעת בתפקיד עוזר מאמן, בתקופה שמיום 1.7.16 ועד ליום 8.11.16, מועד בו עזב את עבודתו.
2. בסעיף 7 להסכם בין הצדדים נקבע כדלקמן:

• א. הצדדים מסכימים בזאת כי חילוקי הדעות שבין הקבוצה למאמן או בין המאמן לקבוצה בכל הקשור להוראות הסכם זה, יובאו להכרעת בורר שימונה מכוח תקנון המוסד לבוררות של ההתאחדות.
• ב. הבוררות תתנהל בהתאם להוראות תקנון המוסד לבוררות של ההתאחדות.

3. ביום 19.2.17 הגיש התובע את תביעתו כנגד הנתבעת במסגרתה עתר לתשלום הפרשי שכר, הפרשות פנסיוניות, פדיון חופשה, פיצויי הלנת שכר וכן פיצוי בגין אי עריכת תלוש השכר בהתאם לדין.
4. להשלמת התמונה יצוין, כי הנתבעת הגישה תביעה כנגד התובע למוסד לבוררות של ההתאחדות לכדורגל במסגרתה עתרה לחייב את התובע בפיצויים עונשיים בגין הפרת ההסכם שנחתם בין הצדדים וכן לחייבו בפיצוי הקבוצה בשל פגיעה בשמה הטוב ובגין הנזקים שנגרמו לה בסך 150,000 ₪ (נספח 1 לבקשה).

טענות הצדדים בבקשה

5. הנתבעת טענה שעם חתימתו של התובע על ההסכם, הוא ויתר על זכותו לפנות לערכאות אחרות והסכים כי כל תביעה הקשורה להסכם תתברר במוסד לבוררות של ההתאחדות לכדורגל. בהתאם לחוק, על בית הדין לעכב את ההליכים בתובענה, אלא אם ישנו טעם מיוחד לכך שהסכסוך לא ידון בבוררות.  עוד הטעימה, כי עצם העובדה שהוגשה מטעמה תביעה למוסד לבוררות מטה את הכף לעבר עיכוב הליכים, שכן ישנו חשש כי תינתנה הכרעות סותרות בשני ההליכים שמתקיימים במקביל.
6. התובע התנגד לבקשה וטען כי בהתאם לפסיקת בתי הדין לעבודה, אין לעכב תביעות מכח חוק הספורט/תניית בוררות בהסכם העסקה מן הטעם כי חוקי העבודה הם בעלי אופי קוגנטי שנועד להגן על העובד וסכסוכים הנוגעים להפרתן של זכויות אלו אינם בני בוררות.
7. התובע הוסיף, כי ההסכם שנחתם עמו הינו הסכם סטנדרטי אשר נוסח על ידי ההתאחדות לכדורגל. הסכם זה קובע כי שכרו הינו שכר כולל, בניגוד לחוק הגנת השכר, תשי"ח - 1958, ואף הנספח להסכם אינו מרפא פגם זה ואינו עונה על דרישת חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב - 2002 ומכאן, שאין להביא את הסכסוך להכרעתו של בורר.
8. התובע התייחס בתגובתו לפסק דינה של כב' השופטת יפית זלמנוביץ גיסין בסכסוך עבודה 70645-11-16 איתי גרינבוים נ' בני רמת גן מחלקת הכדורסל [פורסם בנבו] (29.1.17) (להלן -עניין גרינבוים), במסגרתו התקבלה בקשה לעיכוב הליכים בנסיבות דומות בשל קיומה של תניית בוררות, וטען כי יש לאבחן את העניין שנדון שם אשר נסוב על רכיבי תביעה שאינם נטועים במשפט העבודה המגן לענייננו בו עיקר תביעת התובע מבוססת על הפרת זכויות המגן.
9. התובע הוסיף כי הליכי בוררות הינם הליכים יקרים במסגרתם יש לשלם שכר טרחה לבורר, אגרה ולאחר מתן פסק דין, במקרה שהנתבע לא משלם, יש להביא את פסק הבורר לאישור במסגרת הליך משפטי. מכאן, כי המדובר בהליך אשר מכביד על עובדים בעלי שכר נמוך.
10. ביחס לטענה בדבר החשש מפני החלטות סותרות בשל הגשת תביעה למוסד לבוררות טען התובע, כי התביעה שהוגשה על ידי הנתבעת עניינה אחר לגמרי והיא נובעת מטענתה כי הוא הודיע באיחור על התפטרותו ובנזקים שנגרמו לה כביכול בשל כך. על בית הדין לדחות את ניסיון הנתבעת לעשות שימוש לרעה בהליכים משפטיים באמצעות הגשת תביעת סרק וניסיון לכרוך את ההליך דנן לתביעתה.

דיון והכרעה

11. אקדים אחרית לראשית ואציין, כי לאחר ששקלתי את טענות הצדדים סבורני כי דין הבקשה להידחות, ואפרט טעמי להלן.
12. ביחס לבקשה לסילוק על הסף - הלכה הפסוקה היא, כי סעד של סילוק על הסף הוא סעד קיצוני אשר יינתן במשורה ובמקרים חריגים בלבד שכן, ככלל, בית הדין יעדיף את בירור התובענה ופתרון המחלוקת לגופה על פני סילוקה על הסף, וזאת על מנת שלא לשלול מבעל דין לממש את זכותו המשפטית (ערעור אזרחי 693/83 שמש נ' רשם המקרקעין, פ"ד מ(2) 668, 671; בית דין גבוה לצדק 254/73 צרי חברה פרמצבטית וכימית בערעור מיסים נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד כח(1) 372).
13. במקרה שלפניי, לבד מקיומה של תניית בוררות, עליה אעמוד להלן, לא נימקה הנתבעת מדוע לשיטתה יש להורות על סילוק התביעה על הסף חלף עיכוב הליכים והעברת הדיון למוסד המוסמך. הואיל ומעיון בכתב התביעה עולה כי ככל שיוכחו העובדות שצוינו בו, קמה לתובע עילת תביעה כנגד הנתבעת, די בכך כדי להורות על דחיית הבקשה.
14. ביחס לבקשה לעיכוב הליכים - סעיף 5(א) לחוק קובע כי בית משפט אליו מוגשת תובענה בסכסוך שהוסכם למסרו לבוררות יעכב את ההליכים בתובענה, לבקשת בעל דין שהינו צד להסכם הבוררות. סעיף 5(ג) לחוק קובע כי בית המשפט רשאי שלא לעכב את ההליכים אם ראה טעם מיוחד שהסכסוך לא יידון בבוררות.
15. בהתאם להלכה הפסוקה, זכויות המוקנות לעובד מכוח משפט המגן אינן ניתנות לוויתור ולכן אין להעבירן להכרעת בורר (ראו ערעור עבודה (ארצי) 73/08 יהלומי מסיקה צ'ינו ובניון בערעור מיסים נ' עראקי [פורסם בנבו] (14.9.2009) והאסמכתאות שם (להלן -עניין יהלומי)).
16. בערעור עבודה (ארצי) 791/05 דורון כץ נגד רועי ספיר [פורסם בנבו] (4/5/06) דן בית הדין הארצי לעבודה בהוראות החוק בשים לב לסמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה ופסק כדלקמן:

"בוררות אינה מילת קסם ואף לה יש גבולות ומגבלות.  מגבלה עיקרית הנוגעת לבוררות מקורה בסעיף 3 לחוק הבוררות ....הוראה זו היא העוגן לפסיקת בית הדין הארצי ולפסיקת בית המשפט העליון כי "סכסוך בין עובד ומעביד בדבר זכותו של עובד על פי אחד מחוקי המגן בתחום יחסי העבודה אינו יכול להמסר להכרעת בורר"