תא (ת"א) 63365-11-23 דניאל באבאג'ני נ' הרצל בבג'ני - חלק 2

ו.1 אין לתובע זכות להתנער באופן חד-צדדי מההחלטה בדבר רכישת חלקו של התובע בחברה

40. כאמור, בדיון מיום 13.1.2025 הגיעו הצדדים להסכמות בדבר מכירת חלקו של התובע בחברה לנתבעים בהתאם לשווי שיקבע מומחה מטעם בית המשפט, וניתן תוקף מחייב להסכמות אלה בהחלטה בדבר רכישת חלקו של התובע בחברה, שהיא החלטה חלוטה. דיון זה התקיים בנוכחות התובע שבעצה אחת עם בא-כוחו אישר את ההסכמות בדבר מכירת חלקו בחברה.
41. לאורך כל ההליך, התובע לא כפר בהסכמות האמורות ולא חלק על ההחלטה בדבר רכישת חלקו של התובע בחברה, כאשר במקביל המומחה מגיש את חוות דעתו בדבר שווי החברה (ביום 6.4.2025) ומשיב לשאלות ההבהרה (ביום 9.6.2025). אדרבא, במסגרת תשובת התובע מיום 2.7.2025 לבקשת הנתבעים להשלמת חוות דעת המומחה, ציין התובע כי "אינו מתנגד באופן עקרוני לחוות הדעת של המומחה ולהערכות השווי שנתן".  יתר על כן, אף בתחילת הדיון מיום 2.11.2025 שנקבע לחקירתו של המומחה ציין ב"כ התובע, כי "אנחנו לקראת סגירה עקרונית ולמעשה מה שנותר זה הסכום.  הפערים בינינו לא גדולים מכיוון שאין דברים עקרוניים" (פרוטוקול הדיון, בעמ' 8 ש' 18-17).  לפיכך, אין לקבל את טענתו הכבושה של התובע כאילו הסכמתו למכור את מניותיו בחברה לנתבעים הייתה בגדר "הסכמה עקרונית" בלבד.  המדובר היה בהסכם מחייב בין הצדדים שקיבל תוקף של החלטה מחייבת.
42. לפיכך, אין לקבל את ניסיונו של התובע, במסגרת הערותיו לחוו"ד המומחה והודעתו מ-26.11.25, להתנער מההסכמות האמורות ומההחלטה בדבר רכישת חלקו של התובע בחברה, תוך שהוא "אינו מתחייב למכור את מניותיו" ואף מתיימר "לשמור לעצמו" את הזכות לרכוש את מניות החברה או את חלקן "ככל שהתמורה תהלום את ציפיותיו". בדומה, אין גם יסוד להצעת התובע לבצע חלוקה בעין של נכס המקרקעין של החברה (שכלל לא ברורה ההיתכנות שלה מבחינה מעשית ומבחינת השלכות המס שלה).  המדובר בניסיון עקר וחסר תוקף מצידו של התובע, שדינו להידחות על הסף.  ככל שרצה התובע לשנות את ההסכמות אליהן הגיע עם הנתבעים בדבר מכירת חלקו בחברה ואת ההחלטה בדבר רכישת חלקו של התובע בחברה, היה עליו להגיש בקשה סדורה ומנומקת ולא "להודיע" על כך באופן חד-צדדי.  די בכך כדי לדחות את ניסיונו של התובע לכפור בחובתו למכור את חלקו בחברה לנתבעים לפי שווי שיקבע בית המשפט על בסיס חוות דעת המומחה.
43. למעלה מן הצורך, מעבר לכך שהתובע כשל מלהגיש בקשה מתאימה, גם לגופם של דברים אין בטעמים שמעלה התובע כדי להצדיק שינוי בהסכמות בין הצדדים ואת שינוי ההחלטה בדבר רכישת חלקו של התובע בחברה, אף לא בקירוב:
    • ראשית, על פניו, שעה שהסעד שהתבקש בתביעה היה סעד של היפרדות ולאו דווקא רכישה כפויה של מניות התובע (סעיף 24 לכתב התביעה), דומה שיש לראות בהסכמה שהנתבעים ירכשו את מניות התובע כהסכם פשרה שקיבל תוקף של החלטה. אכן, "משניתנה גושפנקא שיפוטית להסכמת הצדדים בדבר הדרך ליישוב הסכסוך, שוב אין מקום לאפשר להם להחזיר את הגלגל אחורנית ולפתוח מחדש את חזית המריבה..." (ע"א 601/88 עיזבון רודה נ' שרייבר, פ"ד מז(2) 441, 450 (15.4.1993)).  בהתאם להלכה הפסוקה יש "לייחס משקל ניכר לערך בדבר סופיותן של פשרות" ואין להתיר לצד להסכם פשרה לבטלו אלא במקרים חריגים בהם נפל פגם בכריתתו של ההסכם על בסיס אמת-מידה ראייתית מחמירה של ראיות "ברורות ומשכנעות" (ע"א 2495/95 בן לולו נ' אטראש, פ"ד נא(1) 577, 591 (5.1997)).  שנית, אף בהנחה שההסכמות בין הצדדים בדבר מכירת חלקו של התובע בחברה וההחלטה שנתנה להן תוקף מחייב הן בגדר הסדר דיוני, אין להתיר למי מהצדדים לסטות מהן אלא במקרים חריגים בהם התובע היה מצביע על עילה ממשית המצדיקה לעשות כן (ר': רע"א 7760/23 רז נ' יושיע, פס' 11 (15.11.2023) (להלן: "עניין רז"); רע"א 25456-12-25 ח'לאילה נ' מוסא, פס' 9 ‏(31.12.2025‏)‏‏ (להלן: "עניין ח'לאילה")).
    • התובע כשל מלהצביע על נסיבות שמצדיקות שינוי ההחלטה בדבר רכישת חלקו בחברה, וזאת בין אם מדובר היה במתן תוקף להסדר פשרה ובין אם מדובר היה במתן תוקף להסדר דיוני. בהקשר זה, אין יסוד לטענת התובע כאילו הסכמתו למכירת חלקו בחברה לנתבעים "הותנתה בבדיקת טענותיו הכספיות והשבת הכספים שנלקחו שלא כדין ע"י הנתבעים".  ההיפך הוא הנכון.  ההסכמה הברורה בין הצדדים הייתה שהתובע ימכור את מניותיו בחברה לנתבעים לפי שווי שיקבע מומחה מטעם בית המשפט, תוך שבמקביל יתבררו טענותיו של התובע כלפי הנתבעים.  מטעם זה ממש המומחה מטעם בית המשפט לא נדרש ולא הוסמך לבדוק את טענותיו של התובע, אלא רק להעריך את שווי החברה נכון ליום 31.12.2023.  ואכן, שמורות לתובע כל טענותיו כלפי הנתבעים, ובכלל זה טענותיו לנטילות שלא כדין מהחברה שביצעו הנתבעים (כשגם לנתבעים שמורות כל טענותיהם).  כמו כן, אין יסוד לבקשת התובע להורות למומחה "להרחיב" את חוות דעתו לשנת 2024 שעה שהוסכם כי המועד הקובע לרכישת מניותיו יהיה ביום 31.12.2023.
    • זאת ועוד, והרבה למעלה מן הצורך, גם לגופם של דברים אין הצדקה לסטות מההסכמה לפיה הנתבעים הם ירכשו את מניותיו של התובע, וזאת לאור העובדה שהנתבעים מחזיקים ב-75% ממניות החברה ואילו התובע מחזיק ב-25% בלבד; וכן בשים לב לכך, שעל פני הדברים, זיקתם של הנתבעים לחברה גבוהה יותר.
44. לאור כל האמור לעיל אני קובע כי הנתבעים ירכשו את מניותיו של התובע בחברה (25%) בחלקים שווים (שליש מהמניות לכל אחד המנתבעים), תוך שהאחריות של הנתבעים לתשלום לתובע בגין מניותיו בחברה תהיה ביחד ולחוד, וזאת בהתאם לשווי שייקבע להלן.

ו.2 שווי חלקו של התובע בחברה

45. בטרם אדרש לטענות הצדדים בקשר לחוות דעת המומחה, לא למותר להזכיר את ההלכה לפיה משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת" (ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' רבי, פס' 4 (31.12.1988); ר' גם: ע"א 4179/17 יותר סוכנות לביטוח (1989) בע"מ נ' רובין, פס' 57 (6.12.2018)), וזאת בפרט שעה שמדובר במומחה שמונה על ידי בית המשפט בהסכמת הצדדים (ר' למשל: ע"א 558/96 חברת שיכון עובדים בע"מ נ' רוזנטל, פ"ד נב(4) 563, 570-568 (2.11.1998); ע"א 6510/20 מזרחי נ' כהן, פס' 6 (12.12.21)). עם זאת, הודגש בפסיקה כי מינוי מומחה על ידי בית המשפט אינו גורע מהסמכות הנתונה לבית המשפט להכריע באופן סופי במחלוקת בין הצדדים (ר' למשל: בע"מ 27/06 פלוני נ' פלוני, פס' 15 (1.5.2006); ע"א 8950/07 עיריית נצרת נ' כרדוש, פס' 8 (24.11.2010); ע"א 5509/09 מסארווה נ' עזבון מסארווה, פס' 14 (23.2.2014)).
46. במקרה דנן שני הצדדים לא חלקו, למעשה, על אופן הערכת שוויה של החברה בחוות הדעת המומחה. בעמדת הנתבעים מ-7.12.25 ציינו הנתבעים, כי "יש לאמץ את מסקנותיו של המומחה בכל הקשור לשווי החברה וכנגזרת מכך, בכל הקשור לשווי מניות התובע".  גם התובע ציין בתשובתו מיום 2.7.2025 כי "אינו מתנגד באופן עקרוני לחוות הדעת של המומחה ולהערכות השווי שנתן", אף כי עמד על חקירתו של המומחה (כפי זכותו).  בהערות התובע לחוו"ד המומחה העלה מספר הסתייגויות לגבי חוות הדעת.
47. להלן אתייחס לטענות הקונקרטיות שהעלה התובע בהערותיו לחוו"ד המומחה:
    • אין בסיס לטענת התובע לפיה מחקירתו של המומחה בבית המשפט עולה כי חסרים לו נתונים שונים, ובכלל זה הדוחות הכספיים המבוקרים לשנת 2023 או כי חוות הדעת של המומחה מבוססת על "נתונים ישנים וחסרים" שלא נבדקו לעומקם. כעולה מחוות דעת המומחה היו בפניו הדוחות הכספיים המבוקרים של החברה לשנים 2020 עד 2022.  המומחה אישר בחקירתו כי לא היו בידיו דוחות מבוקרים לשנת 2023, אך ציין כי היה לו מאזן בוחן לשנה זו, והוא אימת את ההכנסות עם הדיווחים של החברה למע"מ (שאם היו כוזבים הדבר היה מהווה עבירה פלילית) וכן עם דו"ח יתרות בנקים של החברה לתאריך 31.12.2023.  המומחה ציין בחקירתו כי לעמדתו המקצועית "הנתונים האלה מהווים נתונים מספקים להערכת השווי" (פרוטוקול הדיון מיום 2.11.2025, עמ' 9 ש' 11-4) ב"כ התובע לא הראה אחרת בחקירתו הנגדית של המומחה ולפיכך, אני בדעה כי לא עלה בידי התובע לבסס את טענתו כי חסרו למומחה נתונים לצורך גיבוש חוות דעתו או כי חוות הדעת התבססה על נתונים ישנים וחסרים שלא נבחנו לעומקם, וכי הטענה נטענה בעלמא.
    • אכן, המומחה ציין בחקירתו הנגדית כי לא ערך ביקורת חקירתית, קרי לא בדק האם הוצאו נכסים מהחברה או את טיב ההחלטות להוצאת כספים, את היקף העסקאות עם צדדים קשורים וכיו"ב. ואולם בכך אין כל רבותא.  כאמור, מלכתחילה הוסכם כי רכישת חלקו של התובע בחברה תיעשה על פי הערכת שווי של המומחה לפי מצבה של החברה ביום 31.12.2023, מבלי שהמומחה הוסמך לבצע ביקורת חקירתית.  ההסכמה המפורשת הייתה שהערכת השווי תתבצע מבלי לגרוע מזכותו של התובע לברר את טענותיו בדבר נטילות שלא כדין מהחברה, שכמובן טעונות הוכחה.  ולפיכך, אין ממש בטרוניה של התובע בעניין זה.
    • אין גם בסיס לטענת התובע לפיה בשנת 2023 פחתו הכנסות החברה בשל מלחמת חרבות ברזל. ראשית, כפי שהסביר המומחה בחקירתו, כלל לא הייתה ירידה בהכנסות החברה בשנת 2023 בהשוואה לשנת 2022, אלא הירידה בהכנסות הייתה עוד בשנת 2022 בהשוואה לשנת 2021 (פרוטוקול הדיון, בעמ' 11 ש' 16-15).  שנית, כפי שציין המומחה המלחמה פרצה ברבעון האחרון של שנת 2023 (שם, בעמ' 11 ש' 8-6), כלומר היא הייתה יכולה להשפיע לכל היותר על רבעון אחד מתוך 16 רבעונים (בשנים 2023-2020).  שלישית, ציין המומחה כי במדינת ישראל מלחמה היא חלק משגרת העסקים ואין מקום לנטרל אותה מהערכת שוויה של החברה (שם, בעמ' 11 ש' 10-8).
48. בנוסף, כאמור, בהערות התובע לחוו"ד המומחה לא חלק התובע על קביעת המומחה בחוות הדעת המשלימה לפיה בהערכת השווי יש מקום לקחת בחשבון את מלוא חבות מס השבח העתידית.
49. לפיכך, מצאתי לקבל את הערכת השווי של המומחה כי שווי חלקו של התובע בחברה נכון ליום 31.12.2023 לפיו יירכשו מניותיו בידי הנתבעים הוא 2,506,451 ש"ח.
50. יצוין כי הנתבעים לא טענו כי בבחינת שווי מניותיו של התובע יש להפחית את שוויין בשל היותן מניות מיעוט (בבחינת "ניכיון מיעוט" באופן הופכי לפרמיית השליטה) וממילא לא עמדו בנטל המוטל עליהם לבסס טענה זו (ר' למשל: ע"א 8712/13 אדלר נ' לבנת, פס' 100-99 (1.9.2015); ת"א (מחוזי ת"א) 1520/08 סימן טוב נ' סימן טוב תקשורת בע"מ, פס' 44 (24.10.2012); השוו: ת"א (כלכלית ת"א) 46449-03-13 רגב נ' אליקים, פס' 154-152 (10.12.2015)). גם התובע מצידו לא טען כי יש לשלם לו פרמיה עודפת על מניותיו בשל ה"רכישה הכפויה" וממילא לא עמד בנטל לבסס טענה זו (השוו: ע"א 6290/17 מגנזי נ' לוי, פס' 16 (11.12.2018); ור' גם: ע"א 5804/19 ס.ב.  ניהול מקרקעין בע"מ נ' תינהב חברה לבניה ופיתוח (1990) בע"מ, פס' 61-60 (3.10.2021) (להלן: "עניין ס.ב.  ניהול"), שם קבע בית המשפט כי ניכיון המיעוט מתקזז עם הפרמיה בגין הרכישה הכפויה; ת"א (כלכלית ת"א) 41875-01-20 קמינסקי נ' בן רביד, פס' 110 (7.4.2023) (להלן: "עניין קמינסקי"); ת"א (כלכלית ת"א) 11439-05-19 טל נ' גיא, פס' 234 (21.1.2024) (להלן: "עניין טל"); ת"א (כלכלית ת"א) 44511-04-22 גואל נ' י.  גואל אחזקות (1993) בע"מ, פס' 3 (29.5.2025)).

ו.3 שערוך התמורה מיום 31.12.2023 ועד למועד התשלום

51. הסכום אותו ישלמו הנתבעים לתובע בסך של 2,506,451 ש"ח יישא ריבית שקלית בהתאם לסעיף 2(א) לחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961 (להלן: "חוק פסיקת ריבית"). זאת, החל מהמועד שנקבע להערכת שווי מניות התובע, ה-31.12.2023, ועד למועד הפירעון (כהגדרתו בחוק פסיקת ריבית) (ר' למשל: עניין ס.ב.  ניהול, בפס' 61; ת"א (כלכלית ת"א) 7774-10-16 מרגלית נ' מור, פס' 75 (22.2.2022); עניין קמינסקי, בפס' 107; עניין טל, בפס' 233).
52. לא מצאתי לנכון לקבל את טענות הנתבעים לפיהן יש לחרוג מהכלל האמור ולהוסיף לשווי שנקבע ליום 31.12.2023 הפרשי הצמדה בלבד. ראשית, אין לומר כי התובע הוא זה שגרם באופן בלעדי לעיכוב השלמת מכירת מניותיו בחברה.  כך בוודאי לגבי התקופה עד לדיון מיום 13.1.2025 (בו הוסכם על רכישת חלקו של התובע) וכך גם לאחר הדיון האמור, שכן, גם הנתבעים תרמו ל"עיכוב", בין היתר בכך שהגישו את הבקשה להשלמת חוות דעת המומחה בעקבותיה הוגשה חוות דעתו העדכנית של המומחה.  שנית, ככל שהיו נצמחים לחברה רווחים בשנים 2024 ו-2025 (לאחר המועד אליו נערכה הערכת השווי), וככל ששוויו של נכס המקרקעין עלה לאחר מועד הערכת השווי, ממילא התובע לא נהנה מכך.  לפיכך, גם בהנחה שהתובע המשיך לקבל שכר מהחברה, כטענת הנתבעים שנטענה לראשונה ולא כומתה במסגרת עמדתם מ-7.12.25, אין בכך לטעמי בנסיבותיו של מקרה זה כדי לשלול את תחולת ברירת המחדל הקבועה בחוק פסיקת ריבית.
53. יצוין, למען שלמות התמונה, כי כאמור לעיל המומחה גרס בחוות דעתו העדכנית מיום 3.8.2025, כי יש לשערך את שווי חלקו של התובע בחברה החל מיום 31.12.2023 ועד למועד התשלום לפי ריבית אקטואריה של 3%. ואולם, כאמור בהחלטתי מיום 2.7.2025 קבעתי כי שאלת אופן שערוך חלקו של התובע בחברה תוכרע על ידי בית המשפט והמומחה לא התבקש לחוות דעתו בעניין זה.  לצד זאת, הגם שלא מצאתי לנכון לנקוט בדרך שערוך כעמדת המומחה, יש בה כדי לחזק את המסקנה שאין די בהצמדה למדד המחירים לצרכן.

ו.4 הוראות אופרטיביות

54. לצורך רכישת מניותיו של התובע בחברה הנתבעים ימסרו לב"כ התובע בתוך 30 ימים ממועד מתן פסק דין חלקי זה (להלן: "מועד הפירעון") שיק בנקאי לפקודת התובע בסכום של 2,506,451 ש"ח בתוספת ריבית שקלית לפי חוק פסיקת ריבית מיום 31.12.2023 ועד למועד הפירעון.
55. לאחר מסירת השיק הבנקאי כאמור בסעיף 54 לעיל, יהיו רשאים הנתבעים לתקן את מרשם בעלי המניות המתנהל בחברה וכן את המרשם שמתנהל ברשם החברות ולהעביר לכל אחד מהנתבעים שליש ממניותיו של התובע בחברה, וזאת מכוח פסק דין חלקי זה וללא צורך בחתימה של התובע על שטרי העברת מניות.
56. כמו כן, ככל שהתובע ערב לחוב כלשהו מחובות החברה, הנתבעים אחראים לשחרר את התובע מכל ערבות שכזו, וזאת בתוך 30 ימים ממועד הפירעון.

ז.  שאר רכיבי התביעה

57. כאמור לעיל, בהחלטה מ-2.11.2025 נתתי תוקף של החלטה להסכמת הצדדים והוריתי לתובע להגיש הודעה בדבר כימות הסעדים הכספיים שבסעיפים 20 ו-22 לכתב התביעה ולשלם את הפרשי האגרה בגין סכומים אלה.
58. חרף ההסכמה האמורה וההחלטה מ-2.11.25, התובע נמנע מלכמת את תביעתו ולשלם בגינה אגרה, בטענה כי רק לאחר קבלת נתונים בדבר הסכומים שמשכו הנתבעים, יוכל התובע לאמוד את סכום האגרה ולשלמו. אינני מקבל התנהלות זו של התובע.
59. ראשית, וכאמור לעיל, "משהגיעו הצדדים להסכמה דיונית, הם זכאים לצפות ולדרוש כי ההליך ינוהל בהתאם למתכונת עליה הוסכם. בעל דין אינו רשאי בדרך כלל לחזור בו מהסכמה דיונית או לסטות ממנה אלא בהסכמת הצד השני, או אם בית המשפט התיר לו לעשות כן" (עניין רז, בפס' 11 והאסמכתאות שם; ראו גם: עניין ח'לאילה, בפס' 9; רע"א 8388/23 חזן נ' יניב, פס' 31 ‏(‏4.12.2023‏)‏‏).  לפיכך, שעה שניתנה החלטה שנתנה תוקף מחייב להסכמה הדיונית בין הצדדים לפיה התובע יכמת את הסעדים הכספיים שבסעיפים 20 ו-22 לכתב התביעה, וישלם אגרה בגינם, אזי ככל שביקש התובע לסטות מההחלטה האמורה היה עליו להגיש בקשה מנומקת לעיון מחדש.  התובע לא עשה כן, ולא היה רשאי לסטות מהסדר דיוני זה.  די בכך כדי לדחות את התנהלותו של התובע.
60. למעלה מן הצורך יצוין, כי אף אם היה התובע מגיש בקשה לעיון מחדש, דין בקשתו היה להידחות:
    • כאמור, רק במקרים חריגים יתיר בית המשפט לצד להסדר דיוני שקיבל תוקף של החלטה לחזור בו מהסכמתו, כגון כאשר מתברר שניהול ההליך לא יאפשר לבית המשפט להכריע במחלוקת האמיתית בין הצדדים (עניין רז, בפס' 11) או כאשר חל שינוי נסיבות מהותי מהמועד בו סוכם ההסדר הדיוני (עניין ח'לאילה, בפס' 9). במקרה דנן, ברי כי ההחלטה בדבר כימות הסעדים הכספיים דווקא תאפשר לבית המשפט להכריע בכל השאלות האמיתיות; ומנגד אין חולק כי לא חל כל שינוי נסיבות מהותי מאז ההחלטה מ-2.11.25.
    • גם בהתעלם מהסכמת הצדדים אין עילה לעיון מחדש בהחלטה מ-2.11.25. הלכה פסוקה היא כי אם לא חל שינוי נסיבות, ייעתר בית המשפט לבקשות לעיון חוזר בשל טעות בהחלטה הקודמת רק "במקרים נדירים" (ר' למשל: ע"א 3604/02 אוקו נ' שמי, פ"ד נו(4) 505, פס' 5 (28.5.2002); וכן רע"א 1687/17 קואופ ישראל סופרמרקטים בע"מ נ' ליברטי פרופרטיס בע"מ, פס' י' (7.3.2017)).  בית המשפט לא ייעתר לבקשת עיון חוזר מקום בו הטעות הנטענת היא טעות בהפעלת שיקול דעתו, אלא רק כאשר הטעות נושא הבקשה היא טעות ברורה, שאינה בשיקול דעת, כגון החלטה בדבר דחיית כתב טענות מחמת איחור בהגשתו על סמך חישוב שגוי של ימים (שם, בפס' י'; רע"א 7869/17 אי.אר.אמ.  נכסים בע"מ נ' אור, פס' 25 (23.11.2017).  מנגד, במקרה דנן ההחלטה מ-2.11.25 לאשר את הסכמת הצדדים בדבר כימות הסעדים הכספיים ותשלום אגרה בגינם, היא החלטה מובהקת שבשיקול דעת וממילא אין כל הצדקה לשנותה במסגרת בקשה לעיון מחדש.
    • לבסוף, הרבה למעלה מן הצורך, כימות הסעדים הכספיים, כהסכמת הצדדים, היא בנסיבות גם התוצאה הנכונה, שעה שכוונתו המוצהרת של התובע היא להגיש תביעה כספית על יסוד "בדיקת החשבונות המבוקשת" (ראו לדוגמה: החלטת השופטת ר' רונן בת"א (כלכלית ת"א) 35385-12-20 זיו נ' נוריס מדיקל בע"מ, פס' 13-11 (15.3.2021); והשוו לעניין סעד הצהרתי: ע"א 227/77 בנק ברקליס דיסקונט בע"מ נ' ברנר, פ"ד לב(1) 85 (27.10.1977)). אין בקושי הנטען של התובע לכמת את תביעתו (קושי שקיים במקרים רבים של תביעה למתן חשבונות או תביעה לסעד של רכישה כפויה), כדי להצדיק מתן היתר לתובע לפצל את תביעתו, כך שתחילה יתבע את "בדיקת החשבונות" (ללא תשלום אגרה) ורק לאחר מכן בתביעה נפרדת יתבע את הסעד הכספי בגינה (ר' למשל: ת"א (כלכלית ת"א) 41079-05-19 ל.ח פנסו השקעות בע"מ נ' ל.ג.  זלמן ארן 40 חולון בע"מ, פס' 15-14 (1.3.2020); השוו: ה"פ (כלכלית ת"א) 55555-03-20 איסלה סוכנויות בע"מ נ' טל, פס' 26 (15.5.2022)).
61. משכך, התנהלות התובע והימנעותו מלפעול בהתאם להסכמה בדיון ולהחלטה מ-2.11.25, הייתה עשויה להצדיק, כשלעצמה, את מחיקת שאר רכיבי התביעה (מעבר להוראות בדבר רכישת חלקו של התובע בחברה), מכח "עילת הסל" שבתקנה 41(א)(4) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: "התקנות").
62. ואולם, לפנים משורת הדין, אני מאריך את המועד לקיום ההחלטה מ-2.11.25 ומתיר לתובע להגיש תוך 14 ימים ממועד פסק דין חלקי זה הודעה בדבר כימות הסעדים הכספיים שבסעיפים 20 ו-22 לכתב התביעה, ולשלם את האגרה בגינם בתוך 14 ימים לאחר מכן. ככל שהתובע לא יעשה כן, יימחקו כל שאר רכיבי התביעה, תוך שאקבע תנאים מכוח תקנה 41(ג) לתקנות לגבי הגשת תביעה חדשה באותם עניינים (לרבות, ומבלי למצות, תנאים לעניין זהות המותב בתביעה החדשה; פרק הזמן להגשתה; והכללת הסעדים הכספיים במסגרתה).  ככל שהתובע לא יגיש הודעה בדבר כימות הסעדים הכספיים, יהיה רשאי התובע עד למועד הגשת ההודעה האמורה להגיש התייחסות לעניין התנאים להגשת תביעה חדשה כאמור.

ח.  סוף דבר

63. הנתבעים ירכשו את מניותיו של התובע בחברה בחלקים שווים בתמורה לסך של 2,506,451 ש"ח בתוספת ריבית שקלית לפי חוק פסיקת ריבית מיום 31.12.2023 ועד למועד הפירעון. הנתבעים אחראים לתשלום סכום זה ביחד ולחוד.  לצורך כך יחולו ההוראות האופרטיביות שפורטו בחלק ו.4 לעיל.
64. התובע יגיש הודעה במסגרתה יכמת את הסעדים הכספיים שבסעיפים 20 ו-22 לכתב התביעה עד ליום 2.2.2026; וישלם את האגרה בגינם בהתאם בתוך 14 ימים לאחר מכן. ככל שהתובע לא יגיש הודעה כאמור או לא ישלם את האגרה כמתחייב בסד הזמנים שפורט לעיל, אורה על מחיקת כל שאר רכיבי התביעה, תוך שאקבע תנאים מכוח תקנה 41(ג) לתקנות לגבי הגשת תביעה חדשה באותם עניינים.
65. לסוגיית ההוצאות אדרש בתום ההליך.
66. תז"פ ליום 2.2.2026.

ניתן היום, א' שבט תשפ"ו, 19 ינואר 2026, בהעדר הצדדים.