חקיקה שאוזכרה:
חוק העונשין, תשל"ז-1977
בנוסף צוין, כי בדפנות חסר העצם המרכזי שנוצר מהשברים בגולגולת נמצאו גם שני
מוקדים של שברים דחוסים אובאליים, שייתכן ונגרמו מחפץ ששטח הפנים שלו צר וארוך, למשל ראש צר של פטיש, מברג או קצה ידית של סכין. הסכין שנתפס בזירה ליד מיטת המנוחה יכול היה ליצור את השברים הדחוסים האובאליים בגולגולת, כשהלהב היה צריך לחדור מלוא ארכו עד לעקב הלהב.
בנוסף, נמצאו מספר פצעי דקירה בשפתיים, בתת הסנטר, בצוואר ובחזה. בעומקם של שניים מפצעי דקירה אלו, אחד בצוואר ואחד בחזה, נמצאו דימומים מועטים. ביתר פצעי הדקירה לא נמצאו דימומים. המשמעות של הימצאות דימומים היא קיום לחץ דם, כך שממצאים אלו מצביעים כי חלק מהפצעים נוצרו בסמוך מאוד למוות (כאשר לחץ הדם לא היה אפקטיבי) וחלקם לאחר המוות (ת/4 ע' 7). הסכין שנתפס בזירה ליד מיטת המנוחה יכול היה ליצור את תעלות הדקירה שנמצאו בחזה.
בגב כף היד הימנית של המנוחה נמצא שפך דם מלבני, שנגרם ממכה באמצעות חפץ קהה בעל שטח פנים מוגבל. ממצא זה יכול להיות "פצע הגנה", דהיינו כזה שנוצר מניסיון של הקורבן להתגונן כנגד מכה באמצעות החפץ הקהה.
כמו כן, נמצאו פצעי חתך זעירים באגודל ובאצבע השנייה בכף יד זו, שיתכן וקשורים לניסיון להתגונן כנגד תקיפה באמצעות חפץ חד, אם כי מפאת ממדיהם קשה להעריך את מועד או את מנגנון היווצרותם ולייחס להם משמעות כזו (שם).
בעדותו, הסביר ד"ר קריספין כי בכלל החבלות שנמצאו בראשה של המנוחה היו סימנים של דימום וכן נמצאו דימומים בחבלות שנגרמו משתי דקירות, בצוואר ובחזה. הימצאות הדימומים באזור שתי הדקירות מלמד שהן התבצעו כשליבה של המנוחה עוד פעם, כלומר טרם מותה (ע' 32 לפ', ש' 22-25). במענה לשאלת הסנגור, הבהיר המומחה כי אף שהחבטות באמצעות המשקולת גרמו למותה של המנוחה, גרימת המוות הייתה "לאו דווקא מיד" (ע' 34 ש' 16).
ב. יובהר, כי אף שבסיכומי ההגנה נטען, כי הנאשם דקר את המנוחה לאחר שנפחה את נשמתה, הרי שהנאשם עצמו לא טען זאת בחקירותיו, בדבריו לפסיכיאטר או בעדותו בביהמ"ש. כך, לשם המחשה, מסר הנאשם בבדיקה הפסיכיאטרית שהוא לא יודע אם חשב שהמנוחה כבר מתה בעת שדקר אותה ("לא יודע אם חשבתי שכבר מתה. לא חשבתי על כלום, לא שחיה ולא שמתה" - ת/1, עמ' 10). בעדותו אמר הנאשם כי איננו יודע אם המנוחה הייתה בחיים בזמן שדקר אותה (ע' 103 ש' 1) ואף טען כי גם לאחר שעזב את הדירה "לא הבין באמת אם היא מתה או לא מתה" (ע' 193 ש' 25).