8 ימים אחרי הרצח, בתאריך 20.2.23, הגיעו חוקרי יל"פ שפלה ובקשו לגבות את עדותם של ילדי המנוחה והנאשם. בדירה נכחו שלושת הילדים - הבן הבכור רנה, הבת סתר (אסתר) והבן ירדן. ירדן אמר לשוטרים שברצונו שכל הילדים ימסרו עדות ביחד אחרת לא ימסרו עדות כלל. נאמר להם שהדבר אינו אפשרי, הוסבר על חשיבות עדותם, על המטרה להגיע לחקר האמת ועל כך שאין רצון לפגוע בהם. חרף זאת, סירבו ילדי הנאשם, לרבות ירדן, למסור עדות (ת/40).
שלושה ימים לאחר מכן, הגיעו החוקרים שוב לדירת האח רנה על מנת לגבות עדות מן הבת אסתר, שנכחה בדירה בזמן הרצח. האח רנה התנגד לכך ובסופו של דבר הסכימה אסתר למסור עדות. בעקבות זאת, התקשר ירדן לחוקר טל יצחק בשלב מאוחר יותר של אותו היום, צעק עליו וקילל אותו בשל כך ששוחח עם אחותו על אף התנגדותו. החוקר שב והבהיר לירדן שעליו למסור עדות, אך ירדן חזר על עמדתו לפיה הם, ילדי הצדדים, לא ידברו עם המשטרה, אלא אם יחקרו שלושתם ביחד (ת/42, ת/41).
ירדן עזב את הארץ מבלי למסור עדות למשטרה. על רקע זה, ביום 3.3.23 בשעה 13:50 הוא עוכב לחקירה ונגבתה ממנו הודעה בטרמינל 3 בנמל התעופה בן גוריון, עם שובו ארצה (ת/44).
ב. בהודעתו (ת/44), שנגבתה כשלושה שבועות אחרי הרצח, התבקש ירדן לספר מה היה בליל הרצח וטען שהוא לא זוכר דבר, פרט לכך שהיה בבית. העד טען שאינו יודע איפה הייתה המנוחה במוצאי שבת, שאינו זוכר מתי עלה לישון ואיננו יודע מי עוד היה בבית (ש' 19-35). אחרי שדפקו על דלתו הוא נכנס דרך המרפסת לחדר הוריו, לא זוכר מה ראה כי היה מעולף באותו הרגע (ש' 37-55). העד מסר לחוקרים שהוריו אוהבים אחד את השני ושאינו זוכר שהיה משהו חריג עם אביו לאחרונה. הוא לא זוכר אם דיבר עם המנוחה בליל הרצח (ש' 79, 87, 99). כן טען ירדן שאינו יודע במה עבד אביו (ש' 107).
ג. ירדן זומן להעיד כעד מטעם ההגנה. בעדותו סיפר ירדן כי בליל הרצח לפני שנכנס לישון, סביב 23:30, ראה את המנוחה בחדרה מסדרת מזוודה, חיבק אותה והיא אמרה שהכל בסדר ומקווה שייסעו והכל יהיה טוב. הנאשם לא היה בחדר השינה באותו זמן. בהמשך עדותו, הוסיף ירדן כי כשהמנוחה חבקה אותו היא בכתה ואמרה לו שהיא אוהבת אותו (ע' 240 ש' 14). העד עצמו התעצבן על הנסיעה שנסגרה בלי ידיעתו, שכן חשב שצריך לטפל קודם במצבו הנפשי של אביו לפני שמטפלים בצד הפיזי של השיניים (ישיבה מיום 17.3.25, ע' 217 ש' 22-31, ע' 218 ש' 3, 15-19).