ירדן מסר כי היחסים בין הוריו היו מצוינים (ע' 218 ש' 31) ושהמצב הכלכלי היה "ממש סבבה" גם בתקופה שהנאשם לא עבד, כי היה לו כסף ממכירת חברה בעבר. משהתבקש ע"י הסנגור להרחיב ולתאר נפילה כלכלית שהייתה לאביו ומה קרה בעקבותיה, ענה פעמיים ש"זה לא רלוונטי" (ע' 219 ש' 22-31).
הוסיף ירדן ואמר, שלדעתו כבר שנה וחצי לפני הרצח אביו "לא היה בקו השפיות", היה לו מבט ריק בעיניים, הפסיק לאהוב לשמוע ולנגן מוזיקה ודיבורו השתנה (ע' 220- 221). אחרי שחזר מגאורגיה, אביו היה מבועת, לא סיפר לו שמישהו רוצה לפגוע בו, אבל אמר שהוא "מרגיש כמו סוג של רדיפה כזאתי" (ע' 223 ש' 8, 24). בזמן האחרון, הנאשם היה אפאטי, לא התעניין בשום דבר ולא דיבר (ע' 230 ש' 12-15).
ירדן אישר כי גם בתקופה האחרונה, הנאשם יצא מהבית, השתדל להמשיך כרגיל והיה הולך לארוחות אצל הוריו ואצל הורי המנוחה (ע' 226 ש' 24-28). עם זאת, משהתבקש לתאר את מצבו של הנאשם ואת התנהגותו באותן יציאות, התחמק באמרו שהוא לא חושב שכל הדברים האלו רלוונטיים (ע' 227 ש' 1). מששב ונשאל את אותה השאלה, ענה העד שגם בארוחות ולפחות חצי שנה לפני הרצח, הנאשם לא היה מגיב לאנשים אלא מסתכל עליהם בעיני עגל (ע' 227 ש' 24-28).
הסנגור שב ושאל את העד מה אמר לו הנאשם אחרי הרצח ביחס לסיבה למעשיו, והשיב שהנאשם לא יודע להסביר את הדבר הזה ושאין לזה תשובה (ע' 242 ש' 22, 31, ע' 243 ש' 10,13).
משהתבקש העד להסביר מדוע לא סיפר דבר לחוקרים בהודעתו, למרות שדודו יחיאל הסביר לו לפני גבייתה שחשוב שידבר על הנאשם, אמר שזו חוצפה ובושה שהמשטרה בקשו ממנו שוב ושוב לבוא לתת עדות ושהעזו לעכב אותו לתשאול בשדה התעופה וכי העדות שמסר לא רלוונטית (ע' 244 ש' 17 ואילך, ע' 258). משנשאל ירדן מדוע לא בא למסור גרסה לאחר שנרגע, ובמשך שנתיים, מאז חזרתו לארץ ועד לעדותו בביהמ"ש, אמר שהיה צריך זמן לעכל את הדברים עם עצמו (ע' 247 ש' 28).
בלט לעין שהעד היה נוגדני ומתחמק בחקירתו הנגדית, תוך שסרב לענות אף על שאלות פשוטות והתנצח עם הפרקליטה ועם ביהמ”ש (ע' 248-249, ע' 259 ש' 23, ע' 273 ועוד).
בשלהי חקירתו הנגדית, אישר העד לפרקליטה כי מעולם לא שמע מהנאשם, חרף קרבתו אליו, כי רצח את המנוחה עקב הוראות ששמע מקול פוקד (ע' 265 ש' 12-25). בזמן אמת, העד גם לא שמע מהנאשם, לאחר חזרתו מגאורגיה, ממה פחד כשהיה בחו"ל (ע' 267 ש' 24-32).