ד. עדותו של ירדן לא הותירה עלי רושם חיובי ולא מצאתי לתת בה אמון, בהיותה עדות מתפתחת, מתחמקת וחשדנית, אשר ניכר היה כי נועדה לנסות ולסייע לנאשם, גם במחיר של חוסר דיוק או של אי אמירת אמת.
תחת לנסות ולסייע למשטרה לגלות את האמת אודות האירוע הטרגי שחוותה המשפחה, עת הומתה האם האהובה ע"י האב, היה עסוק ירדן, למן תחילת החקירה, בפעולות שנועדו למנוע מאחיו ומאחותו למסור עדות פתוחה, כנה וחופשית, תוך דרישה שתימסר על ידם עדות משותפת בלבד. יש לתמוה בהקשר זה, ככל שכוונת העד הייתה למסור אמת בנוגע ליחסים במשפחה, בנוגע למצבו של אביו ובנוגע למה שאירע בליל הרצח, מדוע חשש כל כך מפני מצב בו כל אחד מאחיו, הבגירים, ימסור לחוקרים עדות בנפרד. אף אם ניתן להבין שביום יומיים אחרי הרצח, היה העד נסער מכדי לשוחח עם המשטרה, סירובו לשתף פעולה גם בתום השבעה וביתר שאת לאחר שחזר לארץ אומר דרשני. יתרה מזאת, לא הייתה בפי העד תשובה מניחה את הדעת לשאלה מדוע בשנתיים שחלפו מאז הרצח ועד לעדותו בביהמ"ש, לא הגיע למסור עדות מפורטת, תחת העדות שמסר לחוקריו, במסגרתה סרב למסור כל פרט רלוונטי. הלכה למעשה, הגרסה שמסר העד בביהמ”ש מהווה גרסה כבושה, שלא נמסר הסבר משכנע לכבישתה, ומשכך משקלה נמוך.
זאת ועוד, חפצו של העד לנסות לסייע לנאשם ולצייר תמונה אידילית של מצבו הכלכלי ושל יחסיו עם המנוחה, הוביל אותו למסור פרטים שנסתרו בגרסאות הנאשם עצמו. כך, לשם הדגמה, מסר העד כי מצבו הכלכלי של הנאשם היה מצוין גם בתקופה שלא עבד, למרות שהן הנאשם עצמו בחקירתו ובבדיקותיו והן אחיו של הנאשם תיארו משבר כלכלי טרם הרצח. טענתו של ירדן, לפיה לא היה כל מתח בין אביו לאמו בליל הרצח ובכלל, נסתרת אף היא, כמפורט מעלה, בעדותו הראשונית המוקלטת של הנאשם ובראיות נוספות. דוגמא בולטת אחרת כרוכה בניסיונו של העד להעצים את חומרת מצבו הנפשי של הנאשם, הן במהות תיאוריו (טען, למשל, שהנאשם לא דיבר עם איש בארוחות המשפחתיות בניגוד לגרסת הנאשם וקרוביו; אמר שהנאשם עבר שטיפת קיבה אחרי ניסיון ההתאבדות למרות שהנאשם לא קיבל כל טיפול רפואי בבית החולים), והן ביחס לאורך תקופת המשבר הנפשי (טען לשנה וחצי של מצב לא טוב, בעוד שהנאשם עצמו ויתר הקרובים התייחסו להידרדרות ממשית שארעה רק חודש וחצי לפני הרצח).
תיאוריו העובדתיים של העד בנוגע למה שהתרחש בליל הרצח וסביב הנסיעה לא זכו אף הם לאישוש ראייתי חיצוני ובחלקם נסתרו בעדויות אחרות. כך, לדוגמא, טען העד שהיה האחרון לראות את אמו בליל הרצח, בסביבות 23:30, בחדרה, מסדרת מזוודות, מבלי שראה את אחותו אסתר במקום. בניגוד לזאת, תארה אסתר, בעדות שהוגשה, כזכור, בהסכמה, שהיא זו שישבה עם אמה בחדרה בעת שסדרה את המזוודה והבהירה שלא ראתה את ירדן כל אותו הערב (ת/15 ש' 25-29, 90). הטענה שהועלתה ע"י העד לראשונה, לפיה התנגד לנסיעת אביו ואמו לגאורגיה, לא נתמכה בעדות אחותו או מי מקרובי הנאשם והמנוחה ואף לא הוטחה בעדים שהעידו בעניין זה, לצורך קבלת תגובתם, באופן המקטין עד מאוד את משקלה.