המשיך הנאשם ותאר מה קרה לאחר חזרתו מנסיעתו לגרוזיה עם גיסו: "מהרגע שחזרתי, עוד יותר גרוע נהייתי בבית... כל היום יושן... כל דבר אצלי זה כאילו משימה בלתי אפשרית ואשתי... סופגת וסופגת וסופגת הכל, הרגשתי שאני לא חוזר לעצמי, שאני לא מסוגל לבכות כאילו נגמרו לי הדמעות, כאילו נכנסה בי אכזריות...נכנסה בי אכזריות, אני בחיים לא (מילה לא ברורה) עצם על מישהו, אבל בתוך תוכי הרגשתי כאילו שאני כבר לא מכיר את עצמי ועוד נכנסתי עכשיו חוץ מזה לפרנויות שלא האמנתי לה..." (שם, ע' 10 ש' 18-31). בהמשך, מסר הנאשם כי באותה תקופה היו ויכוחים בינו לבין המנוחה על רקע סירובו לבוא לקופת חולים ולטפל בעצמו, תוך שציין כי המנוחה "כבר לא יכלה לסבול את ההתנהגויות שלי וכל הדברים האלו..." (שם ע' 18 ש' 5-8).
ביחס ליחסה של המנוחה לנסיעה המשותפת שלהם שהייתה אמורה להתרחש בערב יום הרצח, אמר הנאשם: "היא אמרה לי אם אתה עכשיו לא אומר לי כן אני יוצאת מהתמונה, לא שואלת אותך יותר, לא כלום שום דבר, ואני מלחץ של סיטואציה כזאת שהיא כבר רצתה לקחת את הדברים ולעזוב את הבית, אמרתי לה בסדר, שאני בתוכי מרגיש שאני לא מסוגל כאילו לנסוע, לא מסוגל מבחינת הקור, מבחינת לא יודע מה... לא מסוגל, הרגשתי שאני הולך לשם אני חוזר גופה, לא יודע למה זה מה היה לי בראש כאילו גם בפעם הראשונה, ואמרתי אולי זה יעבור לי, לא עובר ואני עושה לה את החיים קשים. מה אני לא מאמין לה שקנית כרטיס, נכון שדיברתי איתך עכשיו ואחרי שעה כבר שולחת לי את הכרטיס שקנית... כאילו באיזו מהירות... פתאום את לוקחת חופש... אמרתי לה איך יכול להיות שתצאי כמה ימים לחופש ואחרי שבוע או משהו כזה תיקחי עוד פעם חופש... לא האמנתי" (שם, ע' 12, ש' 30 ואילך, ע' 13).
לגבי ליל הרצח מסר הנאשם במלל חופשי תיאור של חילופי דברים קשים בינו לבין המנוחה בטרם עלתה לחדרם לישון:
"...עוד פעם שיוצא שבת התחלתי השיגעון שלי...לא מאמין, לא רוצה לנסוע, ממש ברמות כאלה היא אומרת לי אבל אתה, אם לא היית אומר לאח שלי שידבר עם הרופא עוד פעם ואז הוא יקבל פעם שלישית, אתה מבין? כי בתקופה זה מצב שגם הייתי צריך לנסוע ולא נסעתי, חוץ מהפעם הזאת שנסעתי וחזרתי. אחרי זה היא הלכה לאח שלה משה שגר בראשון... התחיל לי כל מיני קולות בראש, מנסה להרחיק אותם שזה לא אתה... ואז היא הלכה לישון ואני עליתי אחריה... עכשיו כבר שבועיים שלושה אולי חודש לא ישן בלילה ממש, כאילו אני סוגר את העיניים כל שעה שהיא קמה היא רואה אותי ער..." (שם, ע' 14-15).