"אשתי כבר זהו לא היה לה כוח, היא אמרה לי אני עולה לישון תעשה מה שאתה רוצה, אתה רוצה לבוא תבוא, אני מחר בבוקר צריכה ללכת לעבודה, אני חוזרת בשעה 12:00, איך שהיא אומרת לי את זה אני אומר לה, אני גם לא מאמין לך לזה, למה לא אמרת לי ביום שישי שאת הולכת לעבודה ביום ראשון, אמרת שאת לא הולכת לעבודה ושדיברת עם הבוס שלך, פתאום עוד פעם חזר לי הפרנויות כאילו הם רוצים לתת לי איזה קומבינה כזאת... להביא אותי איך קוראים לו ... לבית חולים פסיכיאטרי, ולמה זה היה גם... אחים שלי עם אשתי כאילו ביחד, אחרי שיצאתי ממצב התאבדות נתנו לי מכתב כאילו ללכת למכון טיפול יומי, אני בשום אופן... לא מסוגל להיות במקום כזה...")שם, ע' 17 ש' 3-19).
את המתת המנוחה תאר הנאשם בשלב זה של חקירתו באופן הבא:
"עולה לישון אני עולה אחריה... אני שוכב במיטה... (מילים לא ברורות) נטפליקס... (לא ברור) פתאום משהו אומר לי תקום עכשיו, כאילו ממש קח עכשיו איזה משהו ושבור אותה לרסיסים, ממש ככה... שבחיים לא... לא הרמתי עליה אפילו ככה... יש לי בלק אאוטים פה, פה אני כבר לא זוכר מה נהיה, זוכר שנכנסתי לקחתי משקולת של חמש קילו, שברתי לה את הראש תוך כדי שינה שהיא ישנה, יורד אחר כך, לוקח סכין ממשיך, דוקר אותה בכל הגוף. אחרי זה ירדתי למטה למטבח... כאילו בתכלס כל מה שעשיתי לא היה לי הרבה דם על הידיים, עושה קפה, יורד לאוטו ומסתובב עם האוטו כמה סיבובים ואז אני מתקשר 102 אני חשבתי שזה מגן דוד, אומר להם "אני רצחתי את אשתי, דקרתי אותה...תשלחו אמבולנס את הכתובת לשמה... תנסו להציל אותה..." (שם, ע' 18-19). הוסיף הנאשם וסיפר, כי כשראה שהגיע אמבולנס לכיוון ביתו, רצה להתאבד, לנסוע ולהיכנס באיזה עמוד חשמל, לא יודע איך קרה שנכנס בסוף בניידת משטרה (שם ע' 20 ש' 3-18).
בהמשך, מסר הנאשם לחוקר כי לאחר הרצח זרק את המשקולת ואת הסכין ליד המיטה ושטף את ידיו במטבח (שם, ע' 22 ש' 18-23, ע' 26 ש' 1-3). כן הדגים הנאשם כיצד היכה בראש המנוחה עם המשקולת בתנועות מלמעלה כלפי מטה (שם, ע' 23 ש' 7-10, דיסק ת/16ג דקה 0:54). הנאשם אמר, במענה לשאלות החוקר, כי כשדקר את המנוחה היא הייתה עם פניה כלפיו, הוא דקר אותה באזור הבטן, לא יודע כמה פעמים (שם, ע' 24 ש' 1-9).
מרגע שהוסבר לנאשם כי עתה יש להעלות על הכתב את גרסתו והוא התבקש לספר שוב מה קרה, החל הנאשם לומר שהוא לא יודע, שהראש שלו לא עובד עכשיו ושתק במענה לשאלות החוקר (ת/16ב ע' 26-27).