בהמשך, אמר הנאשם במענה לשאלות החוקר, כי הוא אינו יודע מדוע רצח את אשתו, כי ביצע את המעשה בלילה, בשעה 04:00 לפנות בוקר בערך, כאשר המנוחה ישנה, בצד ימין של המיטה הנאשם הוסיף ואמר שהמנוחה הלכה לישון לפניו, בסביבות השעה 01:00 - 02:00 והוא הלך לישון כשעה אחריה, "אולי פחות". כאשר נשאל מתי התעורר, ענה הנאשם: "לא יודע.. באמצע זה..." ( שם, ע' 28-29).
כשנשאל הנאשם מה קרה לאחר שהתעורר, ענה: "משהו אמר לי צא החוצה עכשיו השתלט עליי, תשבור את הראש" (שם, ע' 29 ש' 24-30). כאשר נשאל מה עשה, השיב הנאשם: "זה מה שגרם לי לפני שבועיים להתאבד.. אותו דבר" והחל לתאר ניסיון התאבדות שבועיים קודם לכן באמצעות בליעת כדורים, במהלכו השאיר מכתב, אותו קרא לאחר מכן והזדעזע (שם, ע' 30).
כאשר נשאל למה רצה להתאבד, ענה הנאשם: "משבר כלכלי ומשבר קיומי אני קורא לזה. שיניים הכל. פתאום כל הדברים נראו לי דבר שאי אפשר לעבור אותם. דיכאון כבר הרבה זמן" (ת/16א ש' 55, ת/16ב ע' 31 ש' 5-7). יוער, כי בשלב מתקדם יותר של החקירה, משהתבקש הנאשם לומר איפה המכתב שכתב בניסיון ההתאבדות, טען שאחרי שקרא אותו, הוא קרע אותו וזרק כי התבייש במה שכתב (שם, ע' 37 ש' 16-24).
בשלב הזה, ביקש החוקר לחזור ולשאול את הנאשם מה עשה לאחר שיצא מחדרו והנאשם השיב: "לקחתי משקולת" (ת/16ב ע' 31 ש' 20), כאשר נשאל מאיפה, שינה הנאשם תשובתו והשיב: "פטיש נראה לי לקחתי וזרקתי אותו אחר כך". החוקר שאל את הנאשם להיכן זרק את הפטיש, וזה ענה שזרק אותו מהחלון ומיד תיקן - מהגג, אל מחוץ לבניין (שם, ע' 31 ש' 24-31, ת/16א ש' 59 - 63). כאשר נשאל לאיזה צד זרק את הפטיש, ענה הנאשם "קדימה לא יודע.." (ת/16א ש' 67). כאשר החוקר שאל את הנאשם האם הוא בטוח לגבי השימוש בפטיש, ענה הנאשם: "אני חושב, כן" (ת/16ב ע' 32 ש' 1).
החוקר שאל את הנאשם: "לקחת משקולת או פטיש ומה עשית?" והנאשם ענה: "נתתי לה אותה בראש" (שם, ע' 32 ש' 13). מאותו שלב של החקירה, החל הנאשם מתחמק ממתן תשובות ברורות, תוך שטען כי אינו יודע כמה פעמים הכה בראשה של המנוחה, כי אינו יודע האם המנוחה הייתה בשלב שהיכה בראשה על הגב או על הבטן וכי אינו זוכר שדקר את המנוחה ואיפה דקר אותה. גם כאשר נשאל מה קרה לאחר שדקר את המנוחה, בחר הנאשם להשיב: "לא יודע". משעומת הנאשם עם העובדה שדקות קודם לכן, מסר לחוקרים תשובות לשאלות אלו, היתמם באמרו: "זה מה שאמרתי?" (ת/16ב ע' 32-33).