בשלב מתקדם של החקירה, אמר הנאשם לחוקר שהוא היה "בטירוף ובאי שפיות". בהמשך לזאת, הפנה החוקר את הנאשם לכך שזמן קצר לפני הרצח הוא נבדק ע"י פסיכיאטרית פרטית, והנאשם מיד הגיב, עוד בטרם הוטח בו מה אמרה הפסיכיאטרית, תוך ניסיון למזער את חשיבות התרשמותה ממנו: "מה היא יכולה להגיד עלי תגיד לי בשיחה של שעה, מה היא יכולה להגיד עלי בשיחה של שעה..." (שם, ע' 41 ש' 24, ע' 42 ש' 1-7).
החוקר הטיח בנאשם את ממצאי חוות הדעת של המכון לרפואה משפטית, ממנה עולה כי הנאשם הכה בראשה של המנוחה לפחות שבע מכות באמצעות משקולת ולאחר מכן אף דקר אותה מספר פעמים. הנאשם חזר על טענתו שאינו זוכר דבר והוסיף: "זה מראה את עומק הטירוף... בן אדם מטורף" (שם, ע' 52 ש' 21).
בסיום החקירה נשאל הנאשם על יחסיו עם המנוחה והוא מסר שהם לא יכלו האחד בלי השנייה, שהיא לא בגדה בו ושהיא לא רצתה להיפרד ממנו. הנאשם הגדיר את יחסיו עם ילדיו כ"מעולים" (שם, ע' 58, 59).
- עדות הנאשם בביהמ"ש
בפתח עדותו הראשית סיפר הנאשם שהוא כבן 60, אב לשלושה ילדים וסב לנכד שנולד בהיותו בכלא. הנאשם אמר כי המנוחה הייתה כל חייו, בחיים הוא לא פגע בה והרצח לא היה בשליטתו, אלא מדובר ב"כוחות שגברו עלי, זה קול שנכנס בי ואני לא יכול לתאר את הדבר הזה. אותו דבר שגרם לי 10 ימים לפני זה לנסות להתאבד" (ע' 84-85 לפ').
עוד סיפר הנאשם, כי עבד בעבר 30 שנה בתחום הבניין, לרבות כמנהל אתרי בנייה, היה אדם חזק ושמח בחלקו. הנאשם הפסיק לעבוד לאחר שעבר ניתוח, החל לשקוע בדיכאון והתמכר למשככי כאבים. הדיכאון היה כמו בור שחור ששאב אותו מבפנים ופתאום אחרי כמה ימים זה עבר לו והוא המשיך את החיים כרגיל, כאילו לא קרה שום דבר (ע' 85 ש' 22-33). בניסיון להתמודד עם תחושותיו, לקח הנאשם כדורי "אקסטה", אך הפסיק משראה שזה מחזיר אותו לבור עמוק יותר (ע' 86 ש' 21-23). כן נטל הנאשם כדורי שינה והשתמש ב"קצת קנאביס" ( שם, ש' 25-31).
הנאשם תאר באריכות את נסיעתו לגאורגיה עם גיסו, משה סעדון, לצורך טיפול בשתלים שהיו בפיו וקרסו, כחודש וחצי- חודשיים לפני הרצח.
לדברי הנאשם, הוא טס ביום חמישי, הגיע ב-12 בלילה בערך לגאורגיה ומיד עם הנחיתה קיבל התקף פניקה וחרדה. גיסו לא הבין מה קורה לו והתחיל להרגיע אותי באמרו: 'מה קרה לך משה? מה קרה לך? מה, אני לא מכיר אותך, אני מכיר אותך 40 שנה, בחיים לא ראיתי אותך ככה'. הנאשם אמר לגיסו שהוא חייב לחזור לארץ ולא ידע לתאר מה יש לו. הגיס הציע שילכו לבית המלון ובבוקר יחליטו מה לעשות. הגיס קם באמצע הלילה, ראה את הנאשם בתוך המיטה מכווץ אמר לו, 'משה, מה קרה?', והנאשם השיב 'אני לא יודע. לא יכול לישון, אני לא יכול, זה משהו קורה לי, אני חייב לברוח מפה'. הוסיף הנאשם וסיפר "פתאום אני קם, אני רואה מול העיניים שלי איזה בניין שנמצא מול הבית מלון, ואיזה ויטרינה פתוחה, ואיזה משהו נראה כמו איזה רובה. הייתי בטוח שהולכים לצלוף עליי משמה, התחלתי לסגור את כל הווילונות. הרגשתי שאם אני נשאר שם, אני פשוט חוזר גווייה" (ע' 87-88). למחרת בצהריים, בשעה 12:00, הנאשם עלה לבד על טיסה חזרה לארץ, תוך שחש "ערפל מוחי", התבלבל בשערים והיה "חסר תפקוד" (ע' 89 ש' 11-12).