לאחר הרצח, בחר הנאשם להתקשר למד"א ולא למשטרה. במהלך השיחה עם מוקד מד"א, אמר הנאשם "רצחתי את אשתי", באופן המעיד כאלף מונים על כך שהבין היטב את טיב מעשיו;
בשיחתו עם מוקד מד"א, הכווין הנאשם את כוחות ההצלה לדירה, לרבות מתן כתובת מדויקת ("הנשיא 3 על 46 לוד" ת/24ב ע' 1), נתן הסבר קר רוח אודות הקוד שצריך להקיש בכניסה לבניין ועדכן (בצורה מפוקסת ותואמת מציאות) בדבר היות הדלת לא נעולה;
בניגוד לשיתוף הפעולה של הנאשם עם שאלות מוקד מד"א, משהתקשר אליו שוטר ושאל אותו איך קוראים לו והיכן הוא נמצא, אמר הנאשם שהוא לא יודע, סירב לענות, לא שיתף פעולה ואף ניתק את השיחה (ת/22). התנהלות זו מלמדת כי הנאשם עשה בזמן אמת, בסמוך לאחר הרצח, הבחנה מודעת בין מסירת פרטים למד"א על מיקום הדירה לצורך הגעת כוחות הצלה אליה, לבין מסירת פרטים על עצמו ועל מיקומו למשטרה, באופן שעלול להביא לתפיסתו;
הנאשם התחבא בתוך הרכב בסמוך לבניין, תוך שהשכיב לאחור את כיסא הנהג, באופן המצביע על תובנה לכך שעשה מעשה אסור;
כפי שתואר בהרחבה קודם לכן, כבר בחקירתו הראשונה, שעות לאחר הרצח, היה הנאשם רגוע, דיבר לעניין, בטון שקט, תוך ששינה את תשובותיו ואת שיתוף הפעולה שלו מרגע שהבין כי דבריו מתועדים בכתב. הנאשם תאר את המתת המנוחה והביע חרטה על מעשיו, באופן המצביע על תובנה מלאה למהותם ולמשמעותם.
ויודגש, כי במהלך המשפט לא השכיל הנאשם להציג נתונים שיהיה בכוחם לסתור את החזקה העובדתית הנלמדת מהתנהגותו המאורגנת, אשר לפיה היה בכוחו לשלוט במעשיו (ראו בעניין זה ערעור פלילי דהאן לעיל, סעיף 61 לפס"ד).
- עמדתם המקצועית של ד"ר אייזנשטיין ומר בלבן, לפיה מצבו הנפשי ומבנה אישיותו של הנאשם לא הובילו לפגיעה ניכרת ביכולת השליטה שלו, מוצאת אישוש גם בבחינה של התנהלות הנאשם במצבי לחץ, דחק וחרדה בכל שנותיו טרם הרצח.
הנאשם העיד כי חווה מצבי לחץ וקושי ניכרים בעבר, כדוגמת שירות צבאי כלוחם או פשיטת רגל של החברה שלו שלוותה בהליכים משפטיים ממושכים ובחובות כבדים, מבלי שמאפייניו הנפשיים והאישיותיים גרמו להתנהגויות קיצוניות, אלימות או חסרות שליטה.
בחמשת השבועות שקדמו לרצח, חווה הנאשם אירועים מלחיצים והתקפי חרדה, אולם השכיל לצאת מרובם המכריע בדרכים לגיטימיות שונות ותוך מימוש של יכולת הבחירה. כך, למשל, באירוע בבית האח יחיאל, עת הרגיש הנאשם מצוקה ואמר ש"סוף העולם קרב", הוא יצא מהדירה, נכנס לרכבו ונהג בצורה טובה חזרה לביתו, מבלי שפגע באיש. גם באירוע בגאורגיה, במסגרתו חווה הנאשם מצוקה קשה וחרדה, הוא לא תקף איש ולא התנהג בצורה חסרת שליטה, אלא עמד על דרישתו לשוב ארצה בהקדם, שכנע את גיסו לסייע לו בכך, וחזר לבדו בטיסה לישראל, מבלי שנרשמו חריגות בהתנהגותו עד להגעתו הביתה. באירוע שלא סופר ע"י הנאשם בחקירתו ולא נתמך בעדות הבת אסתר, במהלכו נטען כי הוא רץ לעבר תחנת המשטרה ואח"כ עלה לגג ביתו, ככל שאכן התרחש, נשמרה גם כן יכולת הבחירה של הנאשם. לדברי הנאשם, הוא בלם את הגעתו למשטרה וסב על עקביו משהבין כי אין תכלית לכניסה לתחנה, חזר לביתו ובהגיעו אליו עלה לכאורה לגג אך לא קפץ ממנו ולא ניסה לפגוע בעצמו או באחרים בדרך אחרת.