בסיום הבדיקה הוערך סיכון נמוך לאובדנות ולתוקפנות; הוצע לנאשם אשפוז במחלקה פתוחה אך הוא ובנו שללו זאת בתוקף. הנאשם שוחרר עם המלצות על הפסקת שימוש באלכוהול וקנאביס, ביצוע בדיקות דם והפנייה למחלקת טיפול יום, ללא צורך בתרופות פסיכיאטריות (ת/30).
- בתאריך 5.2.23, אחי הנאשם שרון אטיאס, לקח את הנאשם לטייל עמו, השניים עצרו ביקב, השיחה זרמה, דיבורו של הנאשם היה שקט והטיול עבר בצורה טובה. כשהשניים הגיעו חזרה לבית הנאשם, הנאשם השתהה בירידתו מהרכב ואמר ש"המוח שלו מתייבש ושהוא לא יכול לקרוא". שרון שאל את הנאשם "מה" והנאשם אמר לו "מצב כלכלי, מצב בריאותי, פה שלי יבש אולי יש לי סוכר" (ת/9 ש' 24).
- ביום 6.2.23 נפגש הנאשם עם הפסיכיאטרית הפרטית ד"ר נורית שלפמן, הגיע בליווי אחיו והמנוחה. מסיכום הפגישה עולה, כי הנאשם סיפר שהתגרש בשנת 2000 על רקע קושי כלכלי, אך נשאר בקשר קרוב עם גרושתו והם התגוררו יחד. בשנים האחרונות הייתה הסתבכות כלכלית, אשר הביאה לחובות, הנאשם סגר את החובות והחל לעבוד כשכיר, אך מזה כשנתיים איננו עובד. עוד מסר הנאשם כי עד לאירוע נטילת הכדורים מעולם לא טופל במסגרת בריאות הנפש. הנאשם שלל אירועים מאניפורמיים בעברו. מסר שבמהלך השנתיים האחרונות שותה כוס אלכוהול או שתיים לפני השינה ומשתמש בקנביס להרגעה, תאר חשש מתהליך החלפת השתלים בפיו.
הנאשם תואר כגבר מטופח בהופעתו, שקט פסיכומוטורית, מאורגן ומסודר. מצב רוחו לא טוב אך ללא הפרעות בהליך החשיבה. איננו מבטא מחשבות שווא כלשהן. הסביר שרוצה לקחת עצמו בידיים ולטפל בעצמו. אין עדות לקיום הפרעות בתפיסה, שיפוט ותובנה שמורים.
בסיכום הביקור נרשם כי הנאשם תאר תקופה מאתגרת בחייו, של שינויים במצב הרוח על רקע קשיים כלכליים, רפואיים ואישיים. בבדיקתו ללא עדות לקיום מצב פסיכוטי פעיל או אפקטיבי מג'ורי. שולל כוונה לפגוע בעצמו או בזולת. בשיחה עם אחיו של הנאשם, מסר הלה שמאז האירוע הנאשם מרגיש טוב יותר ובעל מוטיבציה להתגבר על הקשיים ולחזור לתפקוד.
הומלץ על טיפול תרופתי במירו ומעקב בחלוף חודש (ת/32).
- כמה ימים לפני הרצח, הנאשם התקשר לגיסו, משה סעדון, וביקש ממנו לסדר לו שוב תור לרופא בגאורגיה, בנימוק שהוא רוצה לטפל בשיניו. הנאשם ביקש לנסוע בתחילת השבוע כי המנוחה שומרת שבת (ת/14 ש' 29-31).
- ביום חמישי שלפני האירוע מושא כתב האישום, המנוחה ספרה לאחותה הגב' לימור כהן כי היא סגרה טיסה והיא אמורה לטוס עם הנאשם לגאורגיה. אחות המנוחה אמרה למנוחה שהיא לא שמחה מהנסיעה הזו, שכן הנאשם ניסה להתאבד לפני כן והמליצה לעזוב את טיפולי השיניים בצד ולטפל בנפשו של הנאשם. המנוחה אמרה לאחותה שלא תדאג ושאין לה זמן אחר לנסוע, היא חייבת לסיים עם זה, שכן יש לה לחץ בעבודה וחלק מהדיכאון של הנאשם זה השיניים שלו (ת/13 ש' 7-11).
לפי עדות אחי הנאשם, מר יחיאל אטיאס, ביום חמישי הוא אסף את הנאשם בערב ויצא עמו לבר כדי שיתאוורר. כששאל את הנאשם מה קורה, הנאשם ענה "לא יודע יחיאל, נראה לי יום ראשון יבואו ייקחו אותי" וכן "אני לא יודע, ייקחו אותי. אני לא בא לי לנסוע לחו"ל אני לא זה, אני לא יודע, ייקחו אותי". הנאשם לא הבהיר לאחיו את פשר דבריו, מי ייקח אותו וממה הוא פוחד בהקשר זה (ע' 286 לפ' ש' 12-16, ש' 19-21, ע' 297 ש' 24-32). חרף שאלה מדריכה ביותר, לא אישר העד את ניסיון הסנגור לייחס את מילות הנאשם לכך שהנאשם חשש שייקחו אותו לבית חולים לחולי נפש (ע' 298 ש' 13-24).
- ביום שישי שלפני הרצח, הנאשם והמנוחה ביקרו יחד אצל הורי הנאשם (ת/14 ש' 38). הנאשם היה שקט אך לא היה משהו חריג בהתנהגותו, הוא והמנוחה אכלו ונראו בסדר, האח יחיאל אף חשב שהנאשם התאושש ו"דווקא מתחיל להסתדר" (עדות אחות הנאשם הגב' בומנדיל ת/10ש' 8; עדות יחיאל ע' 286 ש' 29-31, ע' 298 ש' 3-7).
- במוצאי שבת, שעות לפני הרצח, המנוחה בקרה אצל אחיה משה סעדון, השניים עסקו בסידורים לקראת הטיסה, הנאשם לא התלווה למנוחה אלא נותר בבית (ת/14 ש' 31-33, 44). בסביבות השעה 22:00, הגיעה המנוחה לביקור קצר אצל אחותה זהבה איבגי, על מנת לקחת ממנה מגפיים, השתיים התחבקו והתנשקו והגב' איבגי אחלה למנוחה נסיעה טובה (ת/12 ש' 8-13).
- במוצאי שבת, שלחה המנוחה הודעה מוקלטת לגיסתה, במסגרתה אמרה, בין היתר, את הדברים הבאים (מזכר 76, הוגש בהמשך לת/8): "כמה אני צריכה אותך בימים טרופים אלה לידי...עוברת קצת תקופה לא פשוטה עם משה, אבל יהיה בסדר בעזרת השם, הוא נכנס לחרדות קצת ודיכאון שהוא לא עובד והוא בבית ונסע לפני איזה 3 שבועות לגרוזיה לטפל בשיניים, עם אחי הוא נסע, וחזר למחרת ונתקף התקף חרדה לפני שהוא בכלל הגיע למרפאה....ומה אני אגיד לך, עברנו אתו תקופה לא פשוטה, אבל תודה להשם עכשיו הוא במקום יותר טוב ומחר בעזרת השם אני נוסעת אתו לגרוזיה לטפל בשיניים ואני מקווה שהכל יעבור לשלום...אדבר אתך מתי שאני אוכל, עכשיו ירדתי לקנות למשה לאכול ויש לי עוד לסדר את המזוודות שלי ושלו, מחר אני עוד צריכה ללכת לעבודה כי הטיסה רק בשבע בערב".
- בלילה שבין שבת לראשון, אסתר וירדן, ילדי בני הזוג, ישנו בדירה. אסתר הגיעה הביתה בערך בשעה 23:00 וכשנכנסה לדירה הבחינה כי הנאשם סיים לאכול ואח"כ "כזה נרדם טיפה בסלון". אסתר הלכה לישון בסביבות חצות-חצות וחצי, לאחר שישבה עם המנוחה בחדר ההורים ובמטבח. המנוחה סדרה את המזוודה, שכן היא והנאשם היו אמורים לטוס ביום ראשון בשעות הערב. כאשר אסתר הלכה לישון סביב חצות, הנאשם היה עדיין בסלון והמנוחה הייתה עדיין במטבח. אסתר לא הבחינה באחיה ירדן מאז שהגיעה הביתה ועד שהלכה לישון (ת/15 ש' 24-32, 50-54, 90).
- הנאשם התקשר למוקד מד"א בתאריך 12.2.23 בשעה 05:37 (ת/19), וביקש להזמין דחוף אמבולנס לרחוב הנשיא 3 בלוד, קומה 8, דירה מס' 46, משפחת אטיאס.
לשאלת המוקדן: "מה קרה שם?" ענה הנאשם: "רצחתי את אשתי". משנשאל הנאשם איפה הוא נמצא כרגע, מסר שיצא מחוץ לבית ושדלת הדירה נותרה פתוחה. הנאשם ביקש מהמוקדן לנסות ולהציל את המנוחה. לשאלת המוקדן: "עם מה? עם סכין", ענה הנאשם: "כן" ומסר את הקוד לכניסה לבניין (מפתח 2820). הנאשם חזר ואמר את קוד הכניסה לבניין ושמדובר בדירה מס' 46. במענה לשאלות המוקדן, ענה הנאשם שמדובר בכניסה אחת לבניין ושילדיו ישנים בדירה.