מטעם ההגנה העידו הנאשם, הפסיכיאטר ד"ר אור, אחי הנאשם מר יחיאל אטיאס ובנו של הנאשם מר ירדן אטיאס.
- מן האמור עד כה, עולה כי מרבית העובדות המתוארות בכתב האישום אינן שנויות במחלוקת, פרט לשאלת עיתוי דקירת המנוחה ביחס למועד מותה.
הנאשם אף איננו מבקש לזכות בפטור מאחריות פלילית מחמת סייג אי שפיות הדעת, הקבוע בסעיף 34ח לחוק העונשין.
עיקר המחלוקת הטעונה הכרעה בתיק זה היא מחלוקת משפטית - האם המתת המנוחה על ידי הנאשם במכלול נסיבות המקרה ובהתחשב במצבו הנפשי של הנאשם, מגבשת עבירה של רצח בנסיבות מחמירות לפי ס' 301א(א)(1) לחוק העונשין או שמא יש להרשיע את הנאשם בעבירה של רצח בכוונה לפי ס' 300(א) לחוק או בעבירה של המתה בנסיבות של אחריות מופחתת, בשל הפרעה נפשית חמורה, שהגבילה את יכולתו של הנאשם במידה ניכרת להימנע מביצוע המעשה, בהתאם לס' 301ב(ב)(2)(ב) לחוק.
סוגיה נוספת בעניינה נחלקו באי כוח הצדדים נוגעת להוכחת היסוד הנפשי הנדרש לצורך הרשעת הנאשם בעבירה של סיכון חיי אנשים בנתיב תחבורה.
בשים לב ליריעת המחלוקת, יסקרו בפרק העובדתי הראיות הדרושות לצורך דיון בשאלות הטעונות הכרעה. בהמשך הכרעת הדין, ייבחנו הממצאים העובדתיים, גרסאות הנאשם וחוות הדעת הפסיכיאטריות הנוגדות על רקע המסגרת הנורמטיבית הנלמדת מהוראות החוק ומן הפסיקה.
דיון והכרעה
העובדות הנלמדות מן הראיות שהוגשו בהסכמה כראיה לאמיתות תוכנן
- הנאשם והמנוחה היו נשואים שנים רבות. בשנת 2000 התגרשו השניים, אולם הוסיפו לחיות כבני זוג תחת קורת גג אחת יחד עם ילדיהם ירדן ואסתר (תמליל חקירת הנאשם ת/18ב ע' 5 ש' 2-10).
יחסי בני הזוג ידעו עליות ומורדות (עדות אחי הנאשם יחיאל ע' 287 לפרוטוקול, ש' 24-29). כשנה לפני האירוע נושא כתב האישום, המנוחה ספרה לאחיותיה שאין לה כוח לנאשם, שכן הוא לא עבד כבר שנים. לפני חתונת בנם של הנאשם והמנוחה, כשנה וחצי לפני מותה, אמרה המנוחה לאחיותיה הגב' זהבה איבגי והגב' לימור כהן, שהיא רוצה לעזוב את הנאשם כי הוא בבית כל הזמן, היא המפרנסת היחידה ועובדת מצאת החמה ועד צאת הנשמה (ת/12 ש' 31-34, ש' 67-71; ת/11 ש' 8; ת/13 ש' 13-14).
אחי המנוחה, מר משה סעדון, מסר כי למנוחה "לא היו חיים קלים עם הנאשם, הוא היה אדם מאוד קשה מבחינת התנהגות ביום יום... הוא קינא לה המון" (ת/14 ש' 4-5).
- הנאשם והמנוחה גרו בדירה מס' 46 בקומה שמינית ואחרונה של בניין מס' 3 ברחוב הנשיא בלוד, בעלת שני מפלסים, דלת כניסה בקיר המערבי נפתחת למבואה וסלון, מדרום למבואה פינת אוכל, מטבח וחדר שירות. למטבח ולסלון קיר משותף. דרומית לסלון, יש חדר שינה (בו לנה הבת אסתר), חדר שירותים ואמבטיה. בקיר המערבי של הסלון מדרגות למפלס העליון. במפלס העליון חדר שינה מזרחי (בו ישן ירדן) וחדר שינה מערבי (בו ישנו הנאשם והמנוחה). בחלקו הדרומי של חדר השינה של הנאשם והמנוחה יש חדר שירותים ומקלחת, חדר ארונות ודלת יציאה למרפסת (דלת מזרחית). עובר להמתת המנוחה, היו במרפסת המקושרת לחדר השינה של הנאשם והמנוחה, חפצים רבים, לרבות דלי, מגב, מקלות, חפצי ריהוט שונים ומשקולת שהייתה מונחת על טלוויזיה המקובעת לקיר ( דיסק תמונות מז"פ ת/38, תמונות מספר 5756 - 5758, 5826).
- בתאריך 5.1.23 הנאשם הגיע לביקור בבית אחיו מר יחיאל אטיאס. הנאשם אכל עם אחיו ובת זוגו במרפסת הדירה, אך לאחר שהאח הלך להביא לנאשם קולה, הנאשם נעמד ואמר "העולם הזה נראה לי נחרב, העולם נהיה מטורף ומפחיד" ויצא מן הדירה. פני הנאשם נראו ליחיאל מוזרות, כאילו הוא בשוק. יחיאל נסע אחרי הנאשם עד שהנאשם הגיע לביתו, תוך כדי הנסיעה התקשר יחיאל לנאשם, לחלק מהשיחות לא ענה הנאשם. כשהנאשם הגיע לחניה, בנו ירדן והמנוחה קבלו את פניו (עדות יחיאל אטיאס ת/8 ע' 2 ש' 12, ע' 282 לפ'). יוער, כי אף שהאירוע תואר במסגרת ההליך המשפטי בצורה דרמטית למדי, הרי שהובהר כי בזמן אמת, לאחר שהנאשם הגיע לביתו, יחיאל לא מצא צורך להתקשר אליו או אל המנוחה על מנת לבדוק מה שלום הנאשם (ע' 294 לפ' ש' 28, ע' 295 ש' 1-3). למחרת, הנאשם התקשר ליחיאל, אמר שהוא מצטער ושאל מה בדיוק קרה אתמול (שם, ש' 14).
- בשלהי חודש ינואר 23', טס הנאשם עם גיסו משה סעדון לגאורגיה לצורך טיפול רפואי בשיני הנאשם. מיד לאחר הנחיתה בטיבליסי, פנה הנאשם לגיסו וביקש ממנו להחזירו לארץ. מר סעדון ניסה להרגיע את הנאשם, שאל מה קרה והבטיח לנאשם שהוא עמו, אך הנאשם אמר שהוא חייב לחזור הביתה עכשיו. הנאשם, גיסו ועוד חברים שהיו עמם נסעו למלון, הנאשם ישב בצד וביקש מספר פעמים לחזור הביתה. הגיס אמר לו שיבדוק בבוקר וקיווה שהנאשם יירגע עד אז. בשעה 04:00-05:00, בעת שמר סעדון קם לשירותים, הוא הבחין בנאשם יושב על המיטה, הנאשם אמר לו שהוא לא יכול להירדם. בבוקר קמו הנאשם וגיסו, הלכו לאכול ארוחת בוקר, הגיס מצא טיסה שחוזרת לארץ והנאשם טס לבדו חזרה לישראל, בעוד שהגיס נותר בגאורגיה (ת/14 ש' 9-21).
- בתאריך 31.1.23 בשעות הצהריים המוקדמות, התקבל הנאשם במחלקה לרפואה דחופה במרכז הרפואי שמיר, מלווה בבנו ירדן ובמנוחה. מדו"ח סיכום הביקור עולה כי הנאשם הגיע למיון בשעה 12:44 ושוחרר לביתו בשעה 16:57, מבלי שעבר טיפול רפואי. בהגעתו למיון היה הנאשם ישנוני ולכן אנמנזה נלקחה מאשתו, אשר ספרה כי הנאשם נטל מנת יתר של כדורי בונדורמין עקב מצב נפשי ירוד. פרט לכך שהנאשם ישן, יתר הבדיקה הגופנית הייתה תקינה.
לאחר שהנאשם התעורר הוא דיבר לעניין, טען שלקח את הכדורים בבוקר בכוונה להתאבד אך כעת שולל מחשבות אובדניות. הנאשם הסכים ללכת לבדיקה פסיכיאטרית במרכז לבריאות הנפש בבאר יעקב (ת/29).
- באותו היום, 31.1.23, פתחו אחיו ואחיותיו של הנאשם קבוצה בוואטסאפ לצורך שיח על מצבו של הנאשם וסיוע לו (עדות אחות הנאשם הגב' שרון אטיאס ת/9 פסקה 4; עדות אחות הנאשם הגב' בומנדיל ת/10 ש' 29 ואילך).
- בתאריך 1.2.23 פנה הנאשם למיון מרכז לבריאות הנפש בבאר יעקב בליווי בנו ירדן (תחילה פנה ביום 31.1.23 ולאחר שעות של המתנה עזב על דעת עצמו וחזר למחרת היום). הנאשם מסר שהוא גרוש המתגורר בלוד עם גרושתו ושניים מילדיו, ללא רקע פסיכיאטרי או ניסיונות אובדניים בעבר. נרשם שלאחרונה הנאשם "כנראה במשבר כלכלי בעטיו ירידה במצב הרוח". הנאשם דיווח שבלע 20 כדורי שינה, אינו יודע לומר אם מתוך כוונה אובדנית או על מנת לישון, מסר שאינו מרגיש טוב מאז הטיפול בשיניים.
בבדיקת הנאשם נמצא כי הנאשם צלול ומודע, מתמצא בכל המובנים, מהלך חשיבתו תקין, בוחן מציאות ושיפוט תקינים, קצב חשיבתו איטי, ניכרים סימני מתח קלים, אפקט חרדתי, בתוכן החשיבה קיים מרכיב דכאוני, חוסר ערך, תוך תיאור שהנאשם "מרגיש למטה". הנאשם שלל מחשבות אובדניות ולא הופקו מחשבות שווא.