בני סכנין הואשמה בעבירות הבאות: (א) סירוב לקיום המשחק (עבירה לפי תקנה 20ג'); (ב) התפרצות לשדה המשחק (עבירה לפי תקנה 20יא'); (ג) התפרעות אוהדים בנסיבות מחמירות (עבירה לפי תקנה 20טו'); קריאות גזעניות או פוגעניות (עבירה לפי תקנה 20יג'); (ד) פגיעה על ידי אוהדים (עבירה לפי תקנה 20יד').
- המחלוקת המרכזית בין הצדדים כפי שהתגלתה הן בדיונים במוסדות השיפוט של ההתאחדות והן בדיון שלפניי, נבעה מטענת מוסדות התביעה של ההתאחדות, כי למרות שרק בני סכנין הואשמה בסירוב לקיים משחק, יש לראות בשתי הקבוצות אחראיות באופן משותף לאי קיום המשחק.
אקדים ואומר, כי לטענה זו משמעות דרמטית במקרה שלפניי. כך, בהתאם לסעיף 12(ט)(2) לתקנון האליפות של ההתאחדות לכדורגל (להלן: "תקנון האליפות"), כאשר קבוצה אחת מורשעת בעבירה שמשמעותה אחריות לאי קיום משחק, העונש שיחול עליה הינו הפסד טכני של 3:0.
לעומת זאת, תקנה 12(ט)(3) לתקנון האליפות קובעת, כי היה והורשעו שתי הקבוצות בעבירה שמשמעותה אחריות לאי קיום המשחק, שתי הקבוצות יפסידו את כל נקודות, ותוצאת המשחק תקבע על 0:0.
- להשלמת התמונה אציין, כי העבירה הרלוונטית להפעלת הסנקציה האמורה לעיל בדבר תוצאת המשחק 0:0 ללא נקודות, הינה לגבי הפועל באר שבע, העבירה המנויה בסעיף 4(ח) לתקנון האליפות, עבירה של התפרצות קהל אוהדים, אשר כתוצאה ממנה לא החל המשחק. העבירות הרלוונטיות לגבי בני סכנין, הינן העבירה המנויה בסעיף 4(ח) לעיל המיוחסת גם אליה, וכאמור בני סכנין הואשמה גם בעבירה הקבועה בסעיף 4(ט), שעניינה סירוב הקבוצה לשחק.
כמובהר, טענת תביעת ההתאחדות, וזו הטענה שמרכז המחלוקת בתיק זה, הינה, כי שתי הקבוצות עברו עבירות שמשמעותן אחריות לאי קיום המשחק, בני סכנין בעיקר בסירובה לעלות על כר הדשא למרות הוראות השופט, והפועל באר שבע, בהתפרצות האוהדים שגרמה לאי קיום המשחק.
בית הדין המשמעתי של ההתאחדות לכדורגל (להלן: "בית הדין המשמעתי") קיים דיון בכתבי האישום, כאשר במסגרת הדיון לא נתבקשה חקירת שופט המשחק, ובסופו ניתן פסק דין מנומק.
- פסק הדין ניתן ברוב דעות, ולאור חשיבות הנושא, אביא בקצרה את עמדת כל אחד מהדיינים. אבהיר, כי אתן רק את תמצית ההכרעה של הדיינים, ללא מכלול ההנמקות.
במסגרת פסק הדין קובע הדיין הראשי, מר ישראל שמעוני (להלן: "הדיין שמעוני"), כי דוח שופט המשחק (להלן: "דוח השופט") אושר כמדויק על ידי שתי הקבוצות, ולכן הוא מאמץ את האמור בו.
- בעניין העבירה המיוחסת לבני סכנין, עבירה של סירוב לקיים משחק, קובע מר שמעוני נחרצות, כי ניתנה הנחיה מצד שופטי המשחק לעלות על כר הדשא ושחקני בני סכנין סרבו להוראות השופט לעשות כן. מכאן לעמדתו, יש להרשיע את בני סכנין בעבירה של סירוב לקיום משחק.
כמו כן, לעמדתו יש להרשיע את בני סכנין בעבירות של התפרצות אוהדים למשחק, וכן התפרעות אוהדים, וזאת בנסיבות מחמירות. עבירה נוספת בה יש להרשיע לטעמו את בני סכנין הינה קריאת קריאות גזעניות או פוגעניות.
- בעניין הפועל באשר שבע מגיע הדיין שמעוני למסקנה, כי יש להרשיע את הפועל באר שבע בעבירות של התפרצות אוהדים למשחק וכן התפרעות אוהדים, וזאת בנסיבות מחמירות, וכי אין מקום להרשיע בעבירה של פגיעה על ידי אוהדים.
- ההרשעות אלו של הדיין שמעוני, כפי שאבהיר להלן, מקובלות בקווים כללים על ידי יתר הדיינים, ולמעשה הן אינן במוקד המחלוקת בתיק שלפניי.
עם זאת, מלבד ההכרעות הללו, דן הדיין שמעוני במחלוקת המרכזית שלפניי, והיא שאלת אחריות הפועל באר שבע לאי קיום המשחק.