לדבריו, בשנת 2016 הגיש תביעה כנגד הנאשם, לפיה יש להורות לו להגיש לרשויות המס את טופס הדיווח המקורי שנשאר ברשותו ושהוא חתום עליו, במסגרתו הוצהר כי הוא מכר את הקרקע (כולל מחסן הבנוי עליה) לסקר בתמורה ל- 475,000 ₪. מהלך זה הביא לפתיחת השומה לאחר שנים רבות מאז נסגרה השומה הראשונה. בעקבות מעשיו ובהתאם להמלצת בית המשפט הגיש תלונה כנגד הנאשם במשטרת ישראל ובלשכת עורכי הדין. הנאשם היה עצור פעמיים ובית המשפט אסר עליו לעסוק במקצוע עריכת הדין.
בעניין זה נקבע על ידי משרדי מיסוי מקרקעין כי שווי העסקה הינו 1,400,000 ₪ והקורבן שילם מס שבח בגובה 640,000 ₪ בגין השומה השנייה. לטענתו, על הנאשם לשאת בהפרש התשלומים בשווי 386,468 ₪ אותו נאלץ הקורבן לשלם מכיסו בשל פעולות המרמה של הנאשם. היה על הנאשם להגיש את המסמכים הנכונים סמוך למועד החתימה על הסכם המכר, בהתאם להוראות החוק (נספחים ז' -יא).
כתמיכה מהעולה מהאישום השמיני לפיו הנאשם רכש עבורו בנאמנות את זכות הבעלות מהאחים עבליני, צירף את נסח הטאבו של המקרקעין (נספח א') ובשל הסכסוך בין הנאשם לקורבן צורפו כתב התביעה שהגיש הנאשם כנגדו ונספחיו (נספח ב') וכן כתב האישום שהגיש הוא כנגד הנאשם (נספח ג'). כמו כן, צורפו פסקי הדין שניתנו על ידי בית המשפט המחוזי, לפיהם לאחר השלמת סך של 23,000 ₪ הוא יהיה רשאי להירשם כבעלים של מחצית מהמגרש (נספח ד'). עוד צורף, פסק דינו של בית המשפט העליון שדחה את ערעור הנאשם על פסק דינו של בית המשפט המחוזי (נספח ה'), ואף בקשת הנאשם להארכת מועד לקיום דיון נוסף על פסק דינו של בית המשפט העליון אשר נדחתה (נספח ו').
ג'מאל ביקש לחייב את הנאשם לשלם לו סכום של 631,018 ₪, המורכב מהוצאות שכ"ט על סך 44,550, הפרש המס ששולם על ידו בשל הגשת דיווח כוזב על סך 386,468 ₪, וכן סכום של 200,000 בשל עוגמת הנפש שנגרמה לו. עוד טען, כי התנהגות הנאשם והטרדות השווא החוזרות ונשנות מצידו גרמו לו להגיש כנגדו בקשה למתן צו למניעת הטרדה מאיימת.
במסגרת עדותו בפניי, ביום 2/12/25, הוסיף ג'מאל וטען, כי הנאשם גרם לו לנזקים רבים, הוא שימש בשלבים מסויימים כעורך דינו, עשה דברים מאחורי גבו, גזל ממנו קרקע, זייף דיווחים לרשות מיסוי מקרקעין, ובמעשיו גרם לו להוצאות כבדות לרבות הוצאות משפט ולעוגמת נפש עת ניהל הליכים משפטיים במשך כ-5 שנים. לטענתו, הנאשם לא החזיר לו את כספו, ניסה להגיע עימו להסדר שבסוף לא צלח.
- לואי כיוף - נפגע העבירה נשוא האישום התשיעי בתיק העיקרי. העיד בפניי ביום 2/12/25 וטען, כי עד היום לא השיב לו הנאשם את כספו. הוא הגיש תלונה במשטרה אולם לא הגיש תביעה אזרחית. ציין כי הוא ואחיו היו אמורים לקבל קרקע של 3 דונם, וכי כל רצונו לקבל את "האדמה שלו". ציין כי לבסוף קיבלו הוא ואחיו 2,800 מ"ר, 200 מ"ר פחות מהקרקע שמגיעה להם. עוד טען, כי במעשיו גרם לסכסוך שכנים רב שנים.
- פאדי אלאמיר אל טייר - נפגע העבירה נשוא האישום התשיעי בתיק העיקרי. העיד בפניי ביום 2/12/25 וטען, כי הנאשם אשר ייצג אותו בעסקת המקרקעין היה אמור להוציא לו נסח טאבו בו רשומים על שמו 7 דונם. בהמשך הבין שרשם על שמו רק 6,200 מ"ר. כאשר הוציא הוא בעצמו נסח טאבו הבין שהנאשם רימה אותו ולא העביר על שמו את כל הקרקע, אלא רשם את הזכויות לאנשים אחרים כולל אשתו. עוד ציין כי הנאשם ניתק עימו קשר ולא היה זמין עבורו.
לדבריו, מלבד הקרקע שהנאשם החסיר ממנו, 800 מ"ר, נוספו לכך הוצאות נוספות בשל לקיחת הלוואה מהבנק. הוא רכש את האדמה למשפחתו וילדיו. ביקש להחזיר לו את האדמה, קרי את החלק שלו בזכויות. לדבריו, נגרמו לו נזקים כלכליים רבים, ובקשתו העיקרית היא להשיב לו הזכויות והבעלות על הקרקע שמגיעה לו. ציין כי ניסה לפנות לנאשם ולהגיע להסכמות עימו, אך הדבר לא צלח.
- אבו מופלח מג'די - נפגע העבירה נשוא האישום העשירי בתיק העיקרי. הוגש בעניינו "תצהיר קבלה ללא תמורה" בהסכמה, באמצעות עו"ד תייסיר חסון, אשר סומן ח/5. במסגרתו ציין כי אין כל דרישה ו/או טענה ו/או תביעה כלשהי כנגד הנאשם ואינו מבקש פיצוי כלשהו. בסוף תצהירו שיבח את פועלו של הנאשם וטען, כי טיפל עבורו בעסקאות מקרקעין במקצועיות רבה וביקש להתחשב בכך ולהקל בעונשו.
- עאמר מקלדה - נפגע העבירה נשוא האישום השנים עשר בתיק העיקרי. הוגש בעניינו "תצהיר קבלה ללא תמורה" בהסכמה, באמצעות עו"ד תייסיר חסון, אשר סומן ח/6. במסגרת התצהיר ציין כי הנאשם השיב לו את הכספים ששילם ואין כל דרישה ו/או טענה ו/או תביעה כלשהי כנגדו ואינו מבקש פיצוי כלשהו. בסוף תצהירו שיבח את פועלו של הנאשם וטען כי הינו דמות מוכרת בישובים עספיא ודלית אל כרמל, שימש כחבר מועצה ופעיל חברתי למען משפחות נזקקות. עוד ציין את תרומתו למען קידום התרבות והספורט בעספיא. ביקש להתחשב בכך ולהקל בעונשו.
- בהא כיוף - נפגע העבירה נשוא האישום הראשון בתיק המצורף. הוגש בעניינו תצהיר בהסכמת הצדדים אשר סומן ח/9. במסגרת תצהירו שיתף כי הוא רוצה לתבוע את הנאשם בסכום של 10,000 ₪ בתוספת מע"מ. ביקש להשיב את רישום הנכס על שמו. פנה לעורך דין כדי להשיב את החלקה על שמו ותשובתו היתה שמדובר בהליך רישום מחודש. הנאשם גרם לו לנזק וזייף את חתימתו על גבי הסכם מכר. בהא צירף אישור על רישום הערת אזהרה על שם הנאשם בלשכת רישום המקרקעין ואת הסכם המכר המזויף לרבות חתימתו.
- תצהירי חלק מנפגעי העבירה ועדות חלקם בפניי מחזקים את התרשמותי בדבר הנזק הגדול שגרם הנאשם כתוצאה ממעשי המרמה הרבים שביצע. הנאשם לא ריחם במעשיו על קורבנות העבירה, אשר חלקם שכניו ומכריו וחלקם אנשים קשי יום אשר מסרו לו את מיטב כספם ונותרו ללא ממון וללא מקרקעין. כך לדוגמא, פאטמה, אישה קשת יום אשר חסכה את כספה בעמל רב כדי לרכוש לבנה היחיד חלקת אדמה, על מנת שיוכל לבנות את ביתו, ובסופו של יום, קיבלה חזרה רק סכום קטן מכספה (סך של 80,000 ₪ - ראו סעיף 28ב' לטיעוני המאשימה בכתב) באמצעות הליכי הוצאה לפועל. הנאשם איתר קרקעות של אנשים שמתגוררים בחו"ל ומצא, בין היתר, את זו של מר בקמן, אדם מבוגר כבן 80, אשר נאלץ להגיע לארץ לשם ניהול ההליכים כנגד הנאשם כדי להחזיר את הבעלות על המקרקעין על שמו ותיאר בפניי את הנזקים הכספיים והנפשיים שנגרמו לו בשל כך. עוד העידו בפניי נפגעי עבירה ששילמו ממיטב כספם עבור מקרקעין שלא הועברו על שמם בשלמותם, והנאשם רשם אותם על שמם של אשתו ובן דודו של אביו ואף רשם על שמו הערת אזהרה על מקרקעין אחרים ונוספים.
מדיניות הענישה הנוהגת
- באשר למדיניות הענישה הנוהגת אציין, כי ככלל המגמה היא להשית בעבירות מרמה מאסר בפועל. לא אחת נקבע כי העובדה שהעבירות נושאות גוון כלכלי, אינן מפחיתות מחומרתן וההיפך הוא הנכון. מדובר במי שניסה להפיק רווח קל, תוך גזילת כספו של הזולת, ובמקרים כאלה הענישה חייבת לכלול רכיב של מאסר בפועל, בבחינת "אין החוטא יוצא נשכר". בהקשר זה נקבע בע"פ 6474/03 מלכה נ' מדינת ישראל (19.2.04) כי -
"כאשר עסקינן בעברייני מס, בעבירות כלכליות, בעבירות מרמה וכדומה, שבהן העבריין מקווה להפיק רווח כספי רב, חשוב להטיל לצד הקנס גם עונש של מאסר בפועל למען ידע העבריין שאין החוטא יוצא נשכר. אם חשב לתומו שהסיכוי להפיק טובת הנאה כספית ניכרת מצדיק נטילת סיכון, עליו לדעת כי אם יועמד לדין ויוטל עליו קנס הוא צפוי גם לכך כי תישלל חירותו וגם כי יפסיד את הרווח המדומה, פרי הבאושים של המעשה העברייני. על-כן ראוי ונכון היה להטיל על המערערים עונש מאסר בפועל משמעותי וכן קנס כפי שאכן עשה בית-המשפט המחוזי" (ההדגשה אינה במקור - כ.פ.).
- מנעד הענישה בעבירות מסוג זה הינו רחב ומגוון, הכל בהתאם לנסיבות העניין - מעשה המרמה, היקפו, משך הזמן בו בוצע, התחכום והתכנון שנלווה לו, רמת הזיוף, הנזק שנגרם והאם תוקן (כמובן שהענישה בפסיקה מושפעת גם מנסיבות "העושה"). בית המשפט העליון, מפי כב' השופט אלרון קבע ברע"פ 4514/18 שמעון אהרוניאן נ' פרקליטות המדינה (3.8.18) כי "מדיניות הענישה דורשת החמרה בעונשו של מי שמבצע עבירות מרמה וזיוף".
- בענייננו המדובר בנאשם שעשה את מעשיו בהיותו עורך דין ויפים בהקשר זה דבריו של בית המשפט העליון בע"פ 1082/14 אשרף ג'סאר נ' מדינת ישראל (23.7.15) בו אדון בהמשך -
"משנה משקל יש לתת לכך שהמערער הוא עורך דין, שנאמנות ויושר אמורים להיות נר לרגליו. ללא שמירה על האמון הבסיסי בין עורך דין ללקוחו לא יוכל לסכון מקצוע עריכת הדין, וחמור מכך - אנשים לא יוכלו לתת מבטחם בעורכי דין חרף הצורך להיזקק לשירותים משפטיים לשם הגנה על זכויותיהם".
- לאחר שעיינתי בפסיקה הרלוונטית, סבורני כי די בסקירת הפסיקה אשר אוזכרה מטעם ב"כ הצדדים על מנת לעמוד על מדיניות הענישה הנהוגה. כל צד הביא פסיקה התומכת בטיעוניו ועל בית המשפט לבחון את העולה ממנה אל מול נסיבות המקרה דנא (ובכלל זה את העבירות הרלוונטיות, ריבוין, תכיפותן, היקפן, משכן, הנזק שנגרם ועוד. כמו גם את נסיבות "העושה").
- המאשימה הפנתה לפסיקה הבאה:
- ע"פ 798/22 דוד לוי נ' מדינת ישראל (2.7.23) - המערער, עורך דין במקצועו, הורשע בריבוי עבירות של גניבה בידי מורשה, עבירות מרמה ומס. המערער ייצג את רשות המיסים בתיקי הוצאה לפועל ומונה בתיקים רבים לשמש כבא כוח הזוכה, וככונס נכסים לשם גביית חובות של נישומים לרשות המיסים. במסגרת תפקידו זה שלח המערער ידו בכספים בסך של כ-16 מיליון ש"ח, אותם קיבל לידיו הנאמנות בעקבות מימוש נכסי חייבים בתפקידו ככונס נכסים, במקום להעבירם לתיק ההוצאה לפועל או לרשות המיסים. בית המשפט המחוזי גזר עליו, בין היתר, 9 שנות מאסר בפועל. הערעור נסב על הכרעת הדין. בית המשפט העליון דחה את כל טענות המערער ופסק, כי אומנם על המערער הושת עונש כבד, אולם המערער חטא לתפקידו כנאמן, מעל באמון אזרחים פרטיים וברשויות המדינה שנתנו בו מבטחם בעת ששימש ככונס נכסים, ובכך הפר את האמון הבסיסי בין עורך דין ללקוח, על כל ההשלכות הכרוכות בכך.
- ע"פ 1082/14 אשרף ג'סאר נ' מדינת ישראל (23.7.15) - המערער הורשע במסגרת 5 אישומים בעבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר בנסיבות מחמירות ואיסור הלבנת הון, גניבה בידי מורשה זיוף, מרמה לפי פקודת מס הכנסה. המערער עורך דין בעל משרד פרטי שהתקשר בהסכמי שכ"ט לייצוג שני בנקים מצריים להגשת תביעות בישראל. הוא קיבל מהם סכומי כסף גדולים בטענה לאגרות גבוהות, להגשת תביעה כספית ועבור שכירת מומחה. בפועל, הגיש תביעה לסעד הצהרתי עם אגרה זעומה. את הכספים שלשל לכיסו, תוך שהוא מציג ללקוחותיו קבלות מזויפות בדבר תשלום אגרות. בית המשפט המחוזי גזר על הנאשם 9 שנות מאסר בפועל. ערעורו לבית המשפט העליון נדחה. בשונה מענייננו מדובר בבנקים ולא באנשים פרטיים שכספם נלקח מהם.
- ע"פ 65/04 דב פיכמן נ' מדינת ישראל (2.5.05) - המערער הורשע בעבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, זיוף בנסיבות מחמירות, שימוש במסמך מזויף, בידוי ראיות, התחזות, קשר לפשע, מרמה, הדחה בחקירה, הפרת הוראה חוקית, שיבוש הליכי משפט והדחה בעדות. במקרה זה דובר במעשי זיוף ותרמית לשם השתלטות על חלקת קרקע בחיפה אשר היתה בבעלות אדם שנספה בשואה, ואשר נמכרה תמורת כ-550,000 דולר לצד שלישי. בית המשפט המחוזי גזר עליו, בין היתר, 9 שנות מאסר בפועל, מאסר על תנאי, קנס בשיעור של 1,600,000 ₪ ופיצוי למתלונן בסכום של 114,000 ₪. בית המשפט העליון קיבל את ערעורו על חומרת העונש והפחית את עונש המאסר ל- 7 שנות מאסר. במקרה זה המערער אינו עורך דין במקצועו והמדובר באירוע בודד.
- ע"פ 72/14 מוחסן חוסאם נ' מדינת ישראל (2.4.15) - המערער הורשע על יסוד הודאתו ב-7 אישומים - שישה מהם התייחסו לעבירות שביצע כעורך דין מול לקוחותיו (הלבנת הון, גניבה בידי מורשה, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, תחבולה, ניסיון גניבה בידי מורשה, זיוף בכוונה לקבל באמצעותו דבר בנסיבות מחמירות, שימוש במסמך מזויף בכוונה לקבל באמצעותו דבר בנסיבות מחמירות) ואילו האישום השביעי התייחס לעבירות מס (השמטת הכנסה מתוך דו"ח שנערך על פי פקודת מס הכנסה וכן קיום והכנה של פנקסי חשבונות כוזבים). המערער שלח יד בכספי לקוחות בסכום של 467,300 ₪, הלבנת הון ועבירות מס בהיקף של 695,300 ₪. בית המשפט המחוזי גזר עליו 7 שנות מאסר בפועל, מאסר מותנה וקנס בסך 50,000 ₪. בית המשפט העליון הקל בעונשו והעמידו על 6 שנות מאסר. בשונה מענייננו מדובר גם בעבירות של הלבנת הון. חרף זאת, בעניין זה 7 אישומים, סכום המרמה נמוך יותר וכך גם עבירות המס.
- ע"פ 7090/06 עו"ד אמנון פרידמן נ' מדינת ישראל (17.10.07) - המערער, עורך-דין במקצועו, הורשע בביצוע מעשי מרמה כלפי לקוחותיו, ב-19 אישומים שונים. המערער ייצג לקוחות שהיו מעורבים בתאונות דרכים בהן נגרמו להם נזקי גוף, מול החברות המבטחות. המערער הגיע להסכמי פשרה עם המבטחות ללא ידיעתם והסכמתם של לקוחותיו, ושלשל את הכספים שקיבל לכיסו. לצורך כך זייף המערער את חתימת הלקוחות, ומשאלה פנו אליו כדי להתעניין בשלב בו נמצא הטיפול בעניינם, הוא דחה אותם בלך ושוב. כתוצאה ממעשי המרמה שביצע, המערער גנב למעלה ממיליון ₪, ובכסף זה עשה שימוש למטרותיו האישיות. על המערער הושתו 6 שנות מאסר בפועל. ערעורו על חומרת עונשו נדחה.
- ע"פ 3591/17 לירן רז נ' מדינת ישראל (10.4.18) - המערערת הורשעה ב-8 אישומים שונים בריבוי עבירות של מרמה וזיוף מסמכים בנסיבות מחמירות, בנוסף לעבירות של הלבנת הון ועבירות מס. בית המשפט המחוזי גזר עליה בין היתר 6 שנות מאסר בפועל, מאסרים מותנים, קנס ופיצוי כולל בסך 1,425,000 ₪ שיחולק בין המתלוננים. בית המשפט העליון התערב בגזר הדין בכך שביטל את רכיב הקנס. במקרה זה, המערערת השיבה, טרם הגשת כתב האישום, חלק בלתי מבוטל מהכספים (בסכום של 800,000 ₪) לחלק מהמתלוננים ומכרה דירה שרכשה במרמה ואת הכסף שקיבלה החזירה למתלוננים. חרף זאת, רוב הכסף שנגזל טרם הושב (סכום מרמה מצטבר של 3.4 מיליון ₪). במקרה זה טוותה הנאשמת מסכת סבוכה ומתוחכמת של מעשי מרמה בהם הונתה את המתלוננים בשיטתיות ובסכומי כסף גדולים, תוך התחזות לאשת עסקים מצליחה בתחום הנדל"ן, זיוף מסמכים והצגת מצגי שווא כוזבים. בשונה מענייננו המערערת אינה עורכת דין והורשעה גם בעבירה של הלבנת הון.
- ע"פ 7160/10 אליהו סמילא נ' מדינת ישראל (18.7.12) - המערער הורשע בעבירות של זיוף מסמכים בנסיבות מחמירות, שימוש במסמכים כוזבים ומזויפים וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות. בית המשפט המחוזי גזר עליו 5 שנות מאסר בפועל, קנס בשיעור 100,000 ₪ ופיצוי בשיעור 70,000 ₪. הרקע להרשעה הוא פרשת הונאה של העברת מניות בחברה, שהיא בעלת זכויות בעלות בחלקת מקרקעין, ומכירת המקרקעין לצד ג'. המערער קשר קשר עם אדם אחר והעביר לבעלותו הבלעדית קרקע בתל אביב שלא הייתה בבעלותו, באמצעות זיוף הסכמים ומסמכים שונים. בהמשך השתמש בבעלותו השקרית בקרקע לצורך משכון הקרקע במרמה, כבטוחה לקבלת כספים מהבנק, וקיבל שיק בנקאי בסך 2,250,150 ₪, וכן קיבל במרמה סך 800,000 ₪ מאחר שהיה צד להסכם ההלוואה הנ"ל עם הבנק. בית המשפט העליון דחה את ערעורו על חומרת העונש. בשונה מענייננו מדובר באירוע בודד והמערער אינו עורך דין במקצועו.
- ע"פ 8642/19, ע"פ 8651/19, ע"פ 8700/19, ע"פ 5/20, ע"פ 19/20, ע"פ 67/20, ע"פ 75/20 אמיר הייב ואח' נ' מדינת ישראל (13.10.21) (להלן: "עניין הייב") - צורף על ידי שני הצדדים, כאשר ב"כ הנאשם צירף מטעמו את גזר דינו של בית המשפט המחוזי.
עסקינן בפרשיות של גניבת קרקעות תוך הונאת לשכת רישום המקרקעין וצדדים שלישיים תמי לב, בהסתמך על מסמכים מזויפים. על סמך המסמכים המזויפים פעלו המערערים מול לשכת רישום מקרקעין, הגישו לרשויות המס את ההצהרות הנדרשות על מכירה או רכישה של המקרקעין ואף הגישו תביעות לשם אכיפת ההסכמים וייפויי הכוח המזויפים.