מצאתי לנכון להדגיש את עניינם של שני עורכי הדין שסרחו.
בעניינו של האחד, אשר הורשע במסגרת 11 אישומים בבית המשפט המחוזי, ובית המשפט העליון זיכה אותו מחמת הספק מכל האישומים שמיוחסים לו.
בעניינו של האחר, אשר הורשע במסגרת 4 אישומים בבית המשפט המחוזי, בית המשפט זיכה אותו ממספר עבירות שיוחסו לו ופסק, לגבי עבירות המרמה כי מעורבתו הפלילית בפועלות הזיוף והמרמה הוכחה מעל לכל ספק סביר. נקבע כי הוא נטל חלק פעיל בזיוף מסמכים בעשותו שימוש בטוהרו כעורך דין. הוא אימת מסמכים מזויפים והגישם לרשויות השונות ביודעו כי אלו מסמכים מזויפים. עוד צוין, כי היה מודע למטרת הזיוף. גזילת הזכויות במקרקעין מבעליהם החוקיים, נועדה למטרת רווחים כספיים. בית המשפט העליון הותיר את העונש שנגזר עליו בבית המשפט המחוזי - 30 חודשי מאסר בפועל, אולם החמיר בגובה הקנס וגזר עליו 120,000 ₪ במקום 60,000 ₪.
חרף זאת הדגיש בית המשפט העליון כי העונשים שהושתו על ידי בית המשפט המחוזי "נופלים מרף הענישה הראוי" וקבע, כי ככלל, מתחם הענישה לגבי זיוף ותרמית שיש בהם כדי לפגוע באמינות מרשם המקרקעין, ולכן מתחם הענישה צריך לנוע בין מינימום של מספר שנות מאסר ולטפס כלפי מעלה בהתאם למספר המקרים, חומרתם והתחכום של מבצעי העבירות וציין "... לטעמנו, רף הענישה בכגון דא, צריך להיות גבוה בהרבה, עד כדי פי שניים ושלושה".
- עפ"ג (מחוזי ב"ש) 37399-11-23 שי אלפסי נ' מדינת ישראל (21.2.24) - המערער הורשע בשורה ארוכה של עבירות הונאה (צילום כרטיסי אשראי של לקוחות במסעדה בה עבד כמלצר, שימוש בהם, התחזות ועוד) בהיקף כולל של למעלה מ-227,500 ₪ בעניינם של 25 נפגעי עבירה. בית משפט השלום קבע מתחם הנע בין 5-9 שנות מאסר וגזר על המערער 5 שנות מאסר, פיצוי לנפגעי העבירה וקנס בסך 20,000 ₪. בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו על חומרת העונש. בשונה מענייננו, המערער אינו עורך דין ומדובר בהונאה בכרטיסי אשראי.
- ת"פ (מחוזי ב"ש) 19695-04-19 מדינת ישראל נ' אברהם ויצמן (25.2.20) - הנאשם הורשע בכתב אישום האוחז ב-9 אישומים בביצוע עבירות של מרמה וזיוף, בין השנים 2016-2019. סה"כ קיבל הנאשם מהמתלוננים סכום כולל של 2,329,119 ₪ אותו לא השיב למתלוננים ואף ניסה לקבל במרמה, במישרין ובעקיפין, סכום נוסף בסך של 15,640,000 ₪. הנאשם הציג עצמו בכזב בפני המתלוננים כבעל זכויות בקרקעות שונות וכנציג של בעלי זכויות בקרקעות ומכר להם במרמה קרקעות אלה. לשם ביצוע מעשי המרמה זייף הנאשם מסמכים, השתמש בחותמות וחתימות מזויפות שנחזו להיות חתימות של עורכי דין או חתימות וחותמות של חברות ואנשים בעלי זכויות בקרקע והציג מצגי שווא כוזבים בכתב ובע"פ בפני המתלוננים, לפיהם הוא מוסמך למכור להם קרקעות אלה.
בעניין זה הציגו הצדדים "הסדר טווח" במסגרתו הגבילה את עצמה המאשימה לעונש הולם של 5.5 שנות מאסר ואילו ב"כ הנאשם טען באופן חופשי, ועתר לעונש של 26 חודשי מאסר.