כפי שפירטה חברתי בפסק דינה, המחוקק קבע מנגנון שונה לעובדי מדינה לעומת עובדי רשויות ציבור. בעוד שהמדינה מגישה לבית המשפט הודעה על הכרה בחסינות העובד, הרשות הציבורית מגישה לבית המשפט בקשה להכיר בחסינות העובד. אולם הדרך הדיונית השונה להכרה בחסינות העובד, אינה
מחייבת את המסקנה כי המחוקק נתכוון להחיל אמות מידה שונות לגבי אופי הביקורת השיפוטית. בנקודה זו אני מקבל את עמדת היועץ המשפטי לממשלה, לפיה השוני הפרוצדוראלי בין המנגנונים מקורו בשוני האינהרנטי בין המדינה לבין הרשות הציבורית, שבאחרונה אין גורם משפטי עצמאי ובלתי תלוי שיוכל להכריע בסוגיית החסינות, דוגמת פרקליטות המדינה (וראו תמר קלהורה ומיכל ברנשטיין "חוק לתיקון פקודת הנזיקין (מס' 10) חסינות עובד הציבור" הפרקליט נא 293, 329 (תשע"א)).
- תימוכין למסקנתי כי השוני בין מנגנון ההודעה של המדינה לבין מנגנון הבקשה של הרשות הציבורית, אינו מחייב הבחנה באופי הביקורת השיפוטית, אני מוצא בלשון החוק, בתכלית החוק, בכוונת המחוקק, בדרך הדיונית לבירור התקיימות תנאי החסינות, ובמשפט הרצוי הדיוני והמהותי.
תכלית החוק: התכלית שבבסיס החסינות היא הגנה על שיקול דעתו ועל תפקודו התקין של עובד ציבור במסגרת תפקידו. תכלית זו משותפת הן לעובדי מדינה והן לעובדי הרשות הציבורית (ושניהם נכללים בהגדרת "עובד ציבור" בסעיף 7א לפקודה), והיא באה לידי ביטוי בהוראה המהותית הקבועה בסעיף 7א(א), והמשותפת הן לעובדי המדינה והן לעובדי הרשות הציבורית:
חסינות עובד הציבור
7א. (א) לא תוגש תובענה נגד עובד ציבור על מעשה שעשה תוך כדי מילוי תפקידו השלטוני כעובד ציבור, המקים אחריות בנזיקין; הוראה זו לא תחול על מעשה כאמור שנעשה ביודעין מתוך כוונה לגרום נזק או בשוויון נפש לאפשרות גרימתו במעשה כאמור.
משלא הבחין המחוקק מהותית בין שני סוגי העובדים, יש לשאוף לתוצאה אחידה שאינה מבחינה בין השניים. אציין כי גם הזכות המהותית לפיצוי ולשיפוי, הקבועה בסעיף 7ו לפקודה, אינה מבחינה בין עובדי מדינה לעובדי רשות ציבורית.
כוונת המחוקק: זו באה לידי ביטוי בדברי ההסבר לחוק לפיה "אופי הביקורת בהליך זה, אף שהוא מתנהל במסגרת תביעה נזיקית, יהיה מנהלי במהותו" (דברי ההסבר להצעת חוק לתיקון פקודת הנזיקין (מס' 10) (אחריות
עובדי הציבור), התשס"ג-2002, ה"ח הממשלה 6, 137). מציעי החוק לא הבחינו בין ביקורת המתייחסת לעובדי מדינה לביקורת המתייחסת לעובדי רשויות ציבור, ובדברי ההסבר הנוגעים לסעיף 7ג לפקודה, מפנה המחוקק לדברי ההסבר שניתנו לסעיף 7ב לפקודה (שם, בעמ' 139).